שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

שתיקה

 

 

 

 

 

 

לכשתחזור הפעם הזאת אחריש

על מנת לתקן את שהתחרשתי לו
עד כה, 
כי יש מילים שהשתיקה

יפה מהן להקשיב
לקודש קודשי הלב.

 

 

 

 

 

 

 

29 תגובות

  1. אין כמו השתיקה לבקש את קודשי הלב
    אהבתי את השימוש המשמעותי בשפה: משחקי המילים בין התחרשתי לבין אחריש שהם הציר הרעיוני של שירך ,ענת

    • חנה, ככלות שנה וחצי של היכרות אני מכתירה אותך בזאת כקוראת האידיאלית וגם האולטימטיבית – וכמדומני שלא רק של שורותי. שבת שלום למלכה

  2. יש גם מלים שהשתיקה אינה יפה מהן? הדרך לקודש הקודשים עוברת דרך ההמולה של חצר המקדש, ובעצם אין שום קודש בלי חול 🙂

    • אולי אני אישה הזויה, אמיר, אבל ניסיון חיי לימד אותי משהו שנכון שעדיין לא חוויתי אותו אבל אני מאמינה בו לחלוטין, אולי משום התחושה שדרכתי ובלעתי הרבה חול. מהקודש לעומת זאת לא הרבה טעמתי אבל הוא מצוי בתוכי כאידיאל שיהיה חייב אי פעם להתממש – אינטימיות בדרגה או במדרגה גבוהה בין שתי נשמות היא כשיש כמה שיותר שקט ושתיקה. המילים הן אותו מכשיר כבד לסלילת כבישים. כשהכביש סלול יפה שתיקה לחכמים. המשך בתשובתי לסיגל.

  3. הי ענת,
    עם הקריאת שירך חשבתי, האם ניתן לתקן בשתיקה? לדעתי כשיש מרחק, שתיקה היא מתכון לקצר, וכמה שיפה המשפט: "מילים שהשתיקה יפה מהן", וכמה שזה נכון שיש מילים שהשתיקה יפה מהן, עדיין את המילים היפות פחות, אסור להבליע בשקט, וכשמתקנים לפעמים צריך לפרק את הכל לגורמים… אלא אם רוצים להסתפק בפלסתר.

    • סיגל היקרה לי שבדרך כלל מאירה ומורה לעיני שבפנים. לתחושתי חונכנו על ברכי האשליה שמילים יוצרות קשר, בונות ומתקנות ומה לא. כשיש מרחק לתחושתי אי אפשר לתקן לא במילים ולא באין מילים. אם כבר, אז אמרו לי לא פעם – וגם את זאת עדיין לא נמצא בי עוז הרוח ליישם – כשיש מרחק השתיקה עשויה לקרב הרבה יותר מאלף זעקות קרב או אפילו מילות שכנוע חכמות ומה לא. דוב ברומן החדש שלי מסביר לנוגה הגיבורה, שהרבה הרבה זוגות נפרדו לנצח למרות שהם דיברו המון. אין הכוונה חלילה לשתיקה כפועל יוצא של חשש לדבר או סתימת פה, אלא כשלב על לאחר הפירוק לגורמים והחיבור מחדש. נכון, כפי שכתבתי למעלה לאמיר, עדיין לא חוויתי את שכתבתי בשורותי – אך אין לי ספק כי זוהי מדרגת העל ביחסי קרבה. מתכון לגן עדן עלי אדמות ואפילו עם קצת אמונה וניסיון חיים מפוכח יכול להיות מושג על נקלה ובאה שלווה למעוננו.

      • אם לכך את מתכוונת אז אני מסכימה איתך, פשוט לא התאים לי שאת יקירתי, ענת לויט הקשובה היית חרשת, ולא התאים לי שאת מאמינה שתיקון יכול להתבצע בשתיקה.
        אבל אם באמת, כבר נוצרה הקרבה ונאמרו הדברים והתחברתם מחדש או אז, אחרי החול יכול להכנס הקודש, וזוג יכול לשבת ולהביט בנוף אהבתו בשקט.
        ודב בספרך, צודק. הרבה זוגות דברו ודברו ולנצח אינם יחד, אבל לפחות הם דברו וניסו לתקן, יש כאלה שלא מדברים ופשוט מתרחקים ואם הם לא ידברו על הבעיות שלהם…איך הן תפתרנה?
        באופן אישי, אצלי כשאני מתחילה לשתוק זה לא סימן טוב:) זה סימן שנגמר לי מהזוגיות, זה סימן שאין לי כוח לנסות ולטפל בה, זה סימן שלא טוב לי. בקיצור כשאני שותקת זה סימן שאני בדרך החוצה.
        וגברים? גברים, הם לא אוהבים נשים שמדברות. הם בטח יעדיפו נשים שיכולות לשתוק איתם ביחד ולחוות את האינטימיות הזו שאת מדברת עליה.
        אולי יש מקום כזה שקט באינטימיות, את זה אני לא יודעת, אבל כדי שימצא גם לי, צריכה קודם לכן להיות הכי מרוצה שאפשר מהזוגיות, ולהיות במצב כזה שהכל נפלא…וואוו…יש דבר כזה? (ושוב, מהכרות עם עצמי, כשאני מאושרת או מתרגשת או שמחה, אם אני לא אומרת משהו…אני עלולה להתפוצץ:)

        • א. פנים רבות לשתיקה. ב. את העבר אנחנו אמורים להשאיר בעבר ולחתור לחוויות חדשות הגם אם תחת אותה כותרת. נועזות היא שם המשחק החדש וגם חזון. ג. בינינו, ברבות ימינו אני לפחות הבנתי שהתנאי לאינטימיות מתמשכת היא האפשרות/יכולת להיות יחד ולבד. כשמדברים אי אפשר להיות בשקט עם עצמנו. ולכן החתירה צריכה להיות להקשיב בשתיקה ולדבר בשתיקה ולהיות יחד תוך כדי מנוחה זה מזה. ג. גם דוב הזה שהיה מומחה לעצות ולתובנות, בחייו היישומים כשהפסיק לדבר הרגיש כמוך בעבר – שהוא בנתק יצא לערבות הקוטב שלא על מנת לחזור. אני בעד נאה דורש נאה מקיים. ד. עכשיו אני יוצאת לפגוש פנים אל מול פנים את הבנן הכי מצחיק במטע. אשתדל לשתוק ולתת לו להצחיק אותי במופע חי. אחלי לי הצלחה בדרכי החדשה.

          • אני חושבת סיגל שענת התכוונה לקשב להיות שותק משמע להיות קשוב לאחר
            אנחנו מלאים מעצמנו לעיתים כה קרובות עד שאיננו מקשיבים לזולת מרוב המית עצמנו
            לעניות דעתי, לזה התכוונה ענת

          • לא בדיוק לזאת התכוונתי, חנה. השתיקה כך אני מקווה מאפשרת הקשבה לאיחוד העמוק שאינו מחייב אף מילה – מצד איש… במילים פשוטות, התיקון מחייב את שתיקת שני הצדדים.

  4. שלום ענת
    הגעתי לשיר לאחר שהפכו בו ובאידיאל שהוא מציג. אני חושב בדומה לסיגל. נדמה לי שאת חולמת שיכולה להיות מערכת יחסים שכולה קודש קודשים ,כזו שבה "השתיקה היא זהב". אבל בני אדם הם בני אדם ולקודש הקודשים יכול להכנס רק הכהן הגדול לאחר שהטהר ורק ביום הכיפורים.

    • א. אני לוי שזה קרוב לכוהן. ב. מה שהשיר מבטא מבחינתי זה לא אידיאל אלא ברירת מחדל של לביאה מותשת. ג. אין חכמה כבעלת ניסיון בדיבורים שלא הולידו מאום אלא רק הרחיקו… ד. במקרה דנן לא מיטב השיר כזבו אלא החיים שמכזיבים וגם מכזבים בדיבורי שווא. ה. אני מקווה ששנינו נהיה עוד שנים רבות במטע ושאוכל לדווח בשמחה עד כמה השתיקה היא הקלף המנצח לחיבור אנושי מנצח. ו. אומרים שמתוך חיבורו של אדם אל עצמו הוא בא אל זולתו, ואני לפחות את זאת כבר חוויתי כשאני בשתיקה עם עצמי אני הכי רגועה והכי מאזינה לקודש הקודשים של נשמתי ובלי זיקה לשום תענית אלא רק בשמחה נקייה. שבת מלכה

  5. אומי לייסנר

    זהו שיר מאד יפה, תודה.

  6. הי ענת, הנה יצאתי לרגע מהשתיקה הארוכה וקראתי את השיר בעיניים מאד פרטיות ואישיות ובאיזה אופן די לא מפתיע מצאתי עצמי בצד הנמען.יותר מתמיד מהדהדת בי אמירתו של בקט: המלים הן גשר רע הכרחי בין שתיקה לשתיקה. וכמו שאמר לאו טסה (נדמה לי)"הרשת נועדה לתפוס דגים, משתפסת אותם אנך זקוק לרשת… מלים נועדו לתפוס משמעות, משלכדת אותה, אינך זקוק עוד למלים. אהה, מי יתן ואפגוש אדם, ששכח את המלים, כדי שאוכל להחליף אתו מלה". נדמה לי ששם קודש הקודשים שאת מכוונת

    • מוישלה יקר, תגובתך היא פנינה אמיתית
      עם ניחוחות של זן בודהיזם
      כמה טוב שיצאת מהשתיקה כדי להחליף איתנו מילה
      ועוד איזו מילה!!!
      התגעגענו מאוד מאוד
      סליחה ענתי שהתפרצתי לך

      • חנה, זה מה שמקרא התפרצת לדרך פתוחה לרווחה. אנחנו עכשיו נרים כוסית וירטואלית לכבוד משה!

      • תודה חנה יקרה, אני עוד לא בטוח שיש לי את האנרגיות הדרושות לעבור משתיקה לדיבור, אבל תמיד מחמם את הלב שמתגעגעים

    • בעצם תגובתי הממהרת לקראתך משה, אני מוכיחה שוב וקודם כול לעצמי שאני לא דוגמטית – בכלל לגבי שום עניין אנושי. שהרי לו דבקתי בשתיקה הייתי כומסת את שמחתי למקרא שורותיך המדייקות את עולמי הפנימי ולא מגיבה באופן שתדע על כך. אז כן אחדד שוב את העניין שבו אני בפירוש דבקה באמונתי – יחסים קרובים בין שניים, ולכך מבחינתי מכוונת המילה אינטימיות – חתירתם לאפס מילים. המילים לעולם ממילא אינן מדייקות את מכלול התחושות וגם התובנות. ובקט האהוב עלי מאוד בשל המינימליזם הדרמטי שלו לא בהכרח מפגין ביצירותיו אהבת אדם. אני מבקשת באמונתי להגיע לפסגת אהבת האדם שבי בחתירה למינימום מילים. ברוך שובך, משה. האם אכן אתה כבר כאן? ונזכור גם את פתגמנו העברי – יפה שתיקה לחכמים. אז למה באמת אנחנו כל כך יראים מהשתיקה בשניים?

      • ענת, סיבת הפחד (לא היראה, ליראה יש קונוטציית קודש) משתיקה בשניים, היא מותו של המרחב האינטימי, שם השתיקה מאיימת, מאיינת ובמקומה בא הפטפוט, הדיבור שהוא כדברי ביאליק, הפחד מפני התוהו, העמידה על סף הבלי-מה. ואני מרשה לך לחזור ולקרוא לי מוישלה – על אף שהאתר אינו מניח לי לעשות זאת.

        • השתיקה בשניים מפחידה (לתחושתי ומניסיוני) כי היא לכאורה מכוונת לניכור ולניתוק, בעוד שהאמת שהיא אמורה לבטא היא שיא של קרבה. זאת ועוד, גם הפספוס הזה לגבי עוצמת הקרבה שבשתיקה הוא כמו עוד תופעות אנושיות לא מעטות – דעה שהתקבעה כמו עוד שלל דעות אנושיות שהן לא יותר מעלה תאנה של אנשים מלאי חשש שלמען לא ירגישו בודדים ותועים בחששם יש בהם הכוח להטעות גם אחרים. ועדיין לא כתבת האם דרכו רגליך על אדמת המאהל בצפון הארץ או שמא אתה עדיין בגלות משוררים. ועוד דבר אסגיר, הבאת לי את המזל היום. שניות לפני קבלת מסר הפנינה ממך קיבלתי בשורה שיומנה של אשה מודרנית החל את תהליך ההפקה. בקרוב אצלך אמן.

          • ברכות לאשה שזה יומנה. מצפה לו בסקרנות ובעניין רב. בהצלחה רבה! גופי כולל רגלי כבר מהלכים במאהלים השונים ומלא תקווה והתרגשות ממה שרואות עיני. אך נפשי עדיין לא מוצאת מנוח לכנפיה ומחפשת את מסלול הנחיתה. הגיחה הזו אל בלוגך הוא אחד הנסיונות לבדוק הקלו המים בתקווה שלא יכלו לעולם

  7. הי ענת, עד שבאתי ראיתי וקראתי דיון שלם על השתיקה. אני מוצאת בשיר שלךת התמציתי והמלא קסם משחק מלים בין החרשות- כאי הקשבה, או כדיבור החרד מן השקט, הממלא את החלל בין שניים, ואינו מקשיב, ובין החרישיות, השתיקה, המקשיבה לאחר. שקט, שתיקה המדברת ביניהם המגשרת טוב יותר מן המלים. הקשר בין השניים אינו צריך מלים, מאחר והלב, והעיניים ( מדברים) שותקים אהבה, הבנה. כלומר אין כאן רק סייג לחכמה – שתיקה, אלא רוחב האהבה ניכר בשתיקה. ודאי יש לזה איזה פסוק מתאים במקורות.

    • וגם מזל טוב לך על ספרך, וד"ש לך מוישלה, התגעגעתי להיותך כאן.

      • "רוחב האהבה ניכר בשתיקה" כבש אותי באחת. אולי אם תרשי אורה אשלים זאת עם עוד מילה והנה המצאת פתגם "רוחב האהבה ניכר בעומק השתיקה". באשר למקורותינו בהחלט מעניין לברר. נפנה למקורות המטע המומחים במקורות (אולי חנה טואג וגיורא פישר). אשמח אם בשיר השירים יש פסוק בנושא חשיבות השתיקה באהבה – לכבוד חג האהבה בתור מועד מתאים כהתחלה שהיא בעצם יכולה להיות בכל שעה. ובאשר למוישלה – אכן נתברכנו בו תמיד ובשובו בעיקר והלוואי שימשיך לדבר…

      • תודה אורה! אני עדיין מגמגם את חזרתי

        • נו מוישלה עכשיו כולנו רגועים שנחתת בשלום. והלוואי עלינו גמגום כשלך. תמשיך לגמגם בקצב שלך ונבורך במים הרבים שלא יכלו את האהבה וגם בבוא היונה.

  8. "גם אויל מחריש חכם יחשב, אוטם שפתיו- נבון" משלי פרק יז פסוק כז

    ומפרקי אבות א,יז:

    "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב יותר משתיקה"

    "שתיקה- גדול שבקולות" רבי מנדלי מקוצק

    • לפעמים אנחנו יכולים להיות שמחים כשאנו מגלים שאת העיקר לא המצאנו ושקולנו גם על אודות סגוליות השתיקה הינו קול היחיד במקהלת קדמונינו שלא אחת היו הרבה יותר חכמים מאיתנו. תודה חנה על שהתגייסת והעשרת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט