"תורת הציפה" – מתנת פרידה זמנית

לכול זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. והעת שלי הגיעה לעשות בעיקר למען ביתי פנימה. בימים הקרובים יחל תהליך ההמראה של ספרי "יומנה של אישה מודרנית". לא, הוא עדיין לא מכורך. זה יקרה לקראת חודש ספטמבר הקרוב. אך בראשית חודש מאי הוא יפרוש כנפיים אל ביתו החדש – הוצאת כנרת זב"מ. אני את שלי הענקתי לו, את כולי לאורך שנים. אינני מסוג היוצרים המסוגלים לבדות יש מאין עלילות וגיבורים. הכול מתוכי ובי ומעלילות חיי –  רק שכל חומרַי עברו גלגול לא פשוט ולא קל, מטמורפוזה אמנותית. לא קלה היתה דרכנו יחד, של הרומן ושלי, אך בהחלט יצאנו נקיים מתמיד.

 וכל הפרולוג הזה למען המילים הבאות. לאורך חודשים ארוכים היה המטע על יושביו חלק בלתי נפרד מחיי, ותרומתו לא תסולא בפז. לא אחת השתמשתי בשם בלוגי "שלא על מנת להיפרד" להעביר מסר עמוק מעולמי – לעולם אינני נפרדת, בטח לא מן הטוב שבא אלי. אינני מפנה גב, אינני מואסת. רק שלמדתי לתת כבוד לשעה ולמועד. לכול זמן ועת לכל חפץ. זה ימים אני חשה שעלי, כמטוס ממריא, לאסוף את כל הכוחות האצורים בכנפַי למען כברת הדרך שעוד נותרה על מסלול ההמראה של "יומנה". אז גם אם בחודשים הבאים ייפקד מקומי מן המטע, שוב אשוב אליו.

 וכמתנת פרידה זמנית הבאתי את "תורת הציפה" שלי. היא יפה ומתאימה ליצירת חירות חיי יותר מאי פעם. ואין בעיני מתאימה ממנה כמתת אהבה לכל עמיתי מהמטע – למען יהא לנו חג חירות יומיום.

תורת הצִיפָה

לֹא כָּל מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוּא אוֹהֵב – אוֹהֵב, וְלֹא כָּל מִי שֶׁאוֹמֵר

שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב – אֵינוֹ אוֹהֵב. מִלִּים אֵינָן אוֹמְרוֹת הַרְבֵּה לָאוֹמְרִים,

לֹא כָּל שֶׁכֵּן לַמַּאֲזִינִים הַחֲרֵדִים לִשְׁמֹעַ מִי אוֹהֵב וּמִי לֹא.

עַל כֵּן עָלַי לַחְדֹּל לְהַאֲמִין בַּמִּלִּים שֶׁיָּצִיפוּ אוֹתִי כְּפִי שֶׁאֲנִי

מְיַחֶלֶת לָצוּף.

עָלַי לִלְמֹד לְהַנִּיחַ לְעַצְמִי וְאֶת עַצְמִי עַל פְּנֵי הַמַּיִם –

בְּלִי לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה כָּלְשֶׁהִי כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶטְבַּע.