מי יתננו מעוף

 

 

 

 

 

בשבוע החולף עמד המטע בסימן בעלי החיים בראי האדם. אמיר אור פתח אותו עם שיר חתולים חכם-מחכים, ובהמשך זכה המטע למעופן של שלל ציפורים רבות יופי ומכמירות לב. לבנה מושון פרסמה סיפור-ציפורים בתצלומים מרהיבים, עופרה קליגר העלתה שירי ציפורים מרגשים, ושולמית אפפל שבאורח קבע מופיעה כציפור (ראו דיוקנה בחלקתה האישית) העלתה פנינת-שיר-ציפור מאת אמיר גלבוע.

 אני אינני צפרית, גם לא ציפורית בממדַי, ומעולם לא רציתי להיות ציפור. כמדומני שכמוני רוב היוצרים. ומכאן אני תוהה מה יש בה בציפור שמעניק השראה ליצירות כה רבות. התשובה פשוטה – כנפיים. האדם מתהדר בנזר התבונה ובהליכה על שתיים, ואילו הציפור – כך לתפיסתנו אותה – מתהדרת ביכולת התעופה, ולפעמים גם בציצית רבת צבעים מפעימים.

 האמת היא שכשאני מתבוננת לפעמים בציפורים, ובכלל בבעלי חיים, קשה לי שלא לחשוב כי גם הן/הם ניחנו במנת משכל לא קטנה. אולי כל עניין נזר הבריאה הזה הוא בעיקר מגלומניה שלנו, בני האדם?

 ועוד תהיתי השבוע באשר לציפורים כמקור השראה: כל כך הרבה  משוררים כתבו על ציפורים, השתמשו בציפור כמטפורה, בלי שרובם, לדעתי, ידעו באמת לעומק את הוויית הציפורים לעצמן ומתוכן. לרבים מאיתנו יצא לתקשר הרבה עם כלבים וחתולים – וכשאני כותבת לתקשר אני אכן מתכוונת לשיחות של ממש, ללא מילים, אז מה?! אבל כמה מהיוצרים החליפו "מילה" עם ציפור שיר?  ויחד עם זאת, דווקא הציפור מבין כל בעלי החיים היתה שנים מותג-חי אהוב ומגרה ומפתה לעשות בו שימוש יוצר.

 נניח שהמשורר הוא צייר של מילים והציפור היא דוגמנית-מודל. נושיב מיליון משוררים לדורותיהם כנגד דוגמנית-המודל הקטנה והצייצנית. ומה יצא? מיליון שירים שונים בתכלית זה מזה. וזאת אפילו אם כולם יתמקדו בעצם באיבר אחד בלבד של אותה ציפור – כנפיה!

 אז מה המסקנה שלי הבוקר? או העיקרית שבמסקנות – שהציפור אולי יותר מכל חיה אחרת מייצגת משהו עמוק בזהותו של כל אחד ואחד מאיתנו – בכמיהותיו, חסכיו, געגועיו הקמאיים ביותר.

 בדקתי ומצאתי שגם אצלי, שמעודי לא גידלתי שום ציפור בכלוב, לא התחפשתי לציפור, לא חיפשתי ציפור בשמים באמצעות משקפת ולא טיפלתי בציפור שלמצער נפגעו כנפיה – גם בשירי נמצאו עפות לא מעט ציפורים. אז ליקטתי אותן לקינוח המעוף השבועי ואסיים באיחולי תעופה מטפוריים, וגם לא, לכל אחד מקוראי פוסט זה ובכלל ולמען עולם אנושי קל יותר בתנועתו תחת השמים. כי השמים חד הם – לציפור ולאדם.

 

 לא בחלום היתה ציפור

 

 

א

 

לִפְעָמִים אֲנִי אָדָם-צִפּוֹר וְלִפְעָמִים צִפּוֹר

שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לַחְלֹם, שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת

כִּי יוֹתֵר מֵהָאָדָם הִיא קְרוֹבָה

אֶל רוּחַ אֱלֹהִים הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי תְּהוֹם.

 

 

ב

 

צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת אֵינָן יוֹדְעוֹת כְּמִיהָה

אוֹ גַּעֲגוּעַ, בִּמְעוּפָן מִזְּמַן לִזְמַן שֶׁאֵין

לְאָמְדוֹ בַּלֵּאוּת הַמְנֻחֶמֶת.

 

 

ג

 

גַּם צִפֳּרִים נִדָּפוֹת מֵאַרְצוֹת חֹם

אֶל אַרְצוֹת חֹם אֵינָן יוֹדְעוֹת

קִרְבָה. מֵאֲחוֹרֵיהֶן נוֹשֵׁב קֹר

מִזִּכְרוֹן הַחֹם שֶׁהֲפָכָן מוֹלִיכוֹת תִּקְוָה.

 

ד

 

בַּחֲשֵׁכָה בֵּין גּוּף לְגוּף

תָּחֵל מְנוּסָה אֶל חֲלוֹם

בֵּין גּוּף לְגוּף.

לֹא כְּבַחֲלוֹם תְּרַחֵף

אֶבְרַת צִפּוֹר שֶׁנִּגְדְּעָה

בְּמַסָּעָהּ אֶל אַרְצוֹת הַחֹם.

לֹא בַּחֲלוֹם הָיְתָה צִפּוֹר

בִּגְסִיסָתָהּ מְנַכֶּרֶת

זִכְרֵי מַסָּע אֶל מָקוֹם

שֶׁבֵּין גּוּף לְגוּף

תִּגַּע נֶחָמַת הַחֹם בַּחֲשֵׁכָה.

 

 

ה

 

מִלִּים הֵן כְּנָפַיִם שֶׁיָּנִיפוּ אוֹתִי

הֲכִי קָרוֹב לֶאֱלֹהִים בְּטֶרֶם הִבְדִּיל בֵּין חֹשֶךְ לְאוֹר,

עַד שֶׁלֹּא אֶדָּרֵשׁ עוֹד לְלֶחֶם וּמַיִם

כְּדֵי לְהוֹסִיף וּלְרַחֵף בֵּין תְּהוֹם לִתְהוֹם.

 

 

תפילת הדרך

 

 

*

 

כַּחֲלֹף יָמַי אֲנִי מְצֵרָה עַל שֶׁלֹּא נִבְרֵאתִי

כֶּלֶב, חָתוּל, צִפּוֹר – כִּי אִם נֵזֶר

שֶׁקֻּלְקַל וְקֻלַּל.

וְהַתִּקּוּן לֹא שָׁלַם.

 

*

 

צִפּוֹר פְּגוּעָה נוֹחֶתֶת לְהַחְלִים. אָדָם מִתְנַחֵם בְּשִׁירִים,

אֲבָל לֹא שָׂמֵחַ בַּנֶּשֶׁף. בְּהָלְכוֹ יִהְיוּ שִׁירָיו עֶצֶב שֶׁהֶחְמִיץ

יָמִים אֲרֻכִּים, כָּל עוֹד אֵיבָרָיו טוֹבִים

לְמָעוֹף מִן הֶעָפָר וְהָאֵפֶר.

  

מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010

ומתנה מיוחדת: ביצועה האלמותי של אסתר עופרים לשירו של דוד שמעוני: "מי יתנני עוף".
http://www.shirisraeli.co.il/home/1780/YouTube%20%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%9C%D7%92%D7%99%20-%20%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8%20%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D%20-%20%D7%9E%D7%99%20%D7%99%D7%AA%D7%A0%D7%A0%D7%99%20%D7%A2%D7%95%D7%A3%20-%20%D7%A9%D7%99%D7%A8%20%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%93%D7%93%E2%80%AC%E2%80%8F