סיכומו של פוסט – תיקון בכל רמ"ח

רציתי להודות לכל מי שכתב במהלך היומיים האחרונים תגובות לפוסט שהעליתי ביום שישי – כ-100 תגובות נספרו. כ-900 צפיות נמנו. שמחה מאוד שדווקא הפוסט הזה עורר עניין כה רב – וזאת בעיקר הודות לתגובותיו (או שמא דיון אקדמי ממש) המושכלות והמשכילות.

כדרכן של תגובות הן סטו חיש קל מהנושא שהעליתי, אך הוכיחו בתוכנן את עיקרו:

רוב התגובות נכתבו בעילום שם.

רוב התגובות דנו במהויות של תרבות – תרבות הביקורת והזיקה שבינה לבין עשיית ספרות לדורותיה.

מחקתי הערב את התגובות שהיתה בהן הכפשה אישית של מר אמנון נבות.

מה שנותר הוא – לתחושתי – לגיטימי: ביקורת על טיב עשייתו הספרותית, שהוליכה לדיון עקרוני מעשיר ומעורר מחשבה ושזור במכמני הידע ההיסטורי-ספרותי של חברי המטע. אז אפשר בהחלט אפשר גם אחרת בימי שבת וחולין – ואפילו בלי מאמץ.

 אישית, אני שמחה על המיני-תיקון נפשי מעצם קיומך, אמנון, ב"בסלון" שלי. זו האמת הפנימית שלי ואיתה אלך בגאון.

ולך שורש יהודה אומר, אני לא מצנזרת אותך אלא כשאתה נמצא על ידי או על ידי אחרים מכפיש ומעליב בסגנונך. רבות למדתי מדבריך, ולא אבוש מלהודות בכך. את השיר על היונים באוויר הורדתי כי היססתי לגביו לפני שפרסמתי אותו, ואתה חידדת את היסוסי לחומרה… ואין בכך פסול, מר נבות. אני תלמידה של כולם, ובלבד שהם מדברים – גם אם מעבר להרי האופל – לאינטואיציות שלי שלא אחת מתערפלות. אנושי, לא?!

ועוד דבר שורש, כתגובה למה שכתבת לי בעניין הביקורות שלי בכלל, ולגבי נבות בפרט. אני לא בדיוק זוכרת מה כתבתי בביקורת על ספרו של נבות ב-1983. אני כבר שנים לא עוסקת בביקורת ספרות. אבל מימי לא קטלתי שום ספר וגם כשהיתה לי ביקורת תמיד היא היתה חלק מהכתוב ועניינית לחלוטין. ספר שראוי רק לביקורת קשה – אינו ראוי לביקורת כלל אלא אם מדובר באושיה ספרותית רמת דרג שלא ניתן להתעלם משום יצירה שלה.

אני מודה לכל המגיבים על החוויה בת היומיים שהמחישה היטב אילו כוחות אנוש יש במטע הזה.