בננות - בלוגים / / סיכומו של פוסט – תיקון בכל רמ"ח
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

סיכומו של פוסט – תיקון בכל רמ"ח

 

 

 

רציתי להודות לכל מי שכתב במהלך היומיים האחרונים תגובות לפוסט שהעליתי ביום שישי – כ-100 תגובות נספרו. כ-900 צפיות נמנו. שמחה מאוד שדווקא הפוסט הזה עורר עניין כה רב – וזאת בעיקר הודות לתגובותיו (או שמא דיון אקדמי ממש) המושכלות והמשכילות.

 

כדרכן של תגובות הן סטו חיש קל מהנושא שהעליתי, אך הוכיחו בתוכנן את עיקרו:

 

רוב התגובות נכתבו בעילום שם.

רוב התגובות דנו במהויות של תרבות – תרבות הביקורת והזיקה שבינה לבין עשיית ספרות לדורותיה.

 

מחקתי הערב את התגובות שהיתה בהן הכפשה אישית של מר אמנון נבות.

מה שנותר הוא – לתחושתי – לגיטימי: ביקורת על טיב עשייתו הספרותית, שהוליכה לדיון עקרוני מעשיר ומעורר מחשבה ושזור במכמני הידע ההיסטורי-ספרותי של חברי המטע. אז אפשר בהחלט אפשר גם אחרת בימי שבת וחולין – ואפילו בלי מאמץ.

 

 אישית, אני שמחה על המיני-תיקון נפשי מעצם קיומך, אמנון, ב"בסלון" שלי. זו האמת הפנימית שלי ואיתה אלך בגאון.

 

ולך שורש יהודה אומר, אני לא מצנזרת אותך אלא כשאתה נמצא על ידי או על ידי אחרים מכפיש ומעליב בסגנונך. רבות למדתי מדבריך, ולא אבוש מלהודות בכך. את השיר על היונים באוויר הורדתי כי היססתי לגביו לפני שפרסמתי אותו, ואתה חידדת את היסוסי לחומרה… ואין בכך פסול, מר נבות. אני תלמידה של כולם, ובלבד שהם מדברים – גם אם מעבר להרי האופל – לאינטואיציות שלי שלא אחת מתערפלות. אנושי, לא?!

 

ועוד דבר שורש, כתגובה למה שכתבת לי בעניין הביקורות שלי בכלל, ולגבי נבות בפרט. אני לא בדיוק זוכרת מה כתבתי בביקורת על ספרו של נבות ב-1983. אני כבר שנים לא עוסקת בביקורת ספרות. אבל מימי לא קטלתי שום ספר וגם כשהיתה לי ביקורת תמיד היא היתה חלק מהכתוב ועניינית לחלוטין. ספר שראוי רק לביקורת קשה – אינו ראוי לביקורת כלל אלא אם מדובר באושיה ספרותית רמת דרג שלא ניתן להתעלם משום יצירה שלה.

 

אני מודה לכל המגיבים על החוויה בת היומיים שהמחישה היטב אילו כוחות אנוש יש במטע הזה.

 

 

38 תגובות

  1. העיקר שהיה דיאלוג טוב ואיכותי לטעמך ואפילו סוג של תיקון ,ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לו
    כשמדברים עם העבר הוא פחות מפחיד ופחות מעיק, ענת

  2. כל הכבוד ענת !
    קבלי ח"ח 🙂

    מפנה את תשומת לבך לתגובה שכתבה אוצרת ומבקרת האמנות רותי דירקטור למאמר שכתב אריאל הירשפלד במוסף "הארץ" של יום שישי.
    באופן כללי הירשפלד "מגן" ומדבר בשבח הציור "הריאליסטי" בעוד שדירקטור קובעת שאבד עליו הכלח .
    אם מישהו מוצא קישור שיעלה, זה מעניין מאד

  3. אם את שואלת אותי, ענתי, (ואני יודעת שאת לא שואלת,)את פשוט מקסימה וחכמה. באיזשהו שלב באמת לא הצלחתי לעקוב, אבל הסבלנות שלך והלב הנכון תמיד, ממש מהדהד במטע.
    כמה סבלנות.

    • לפעמים קוראים לזה סבלנות, לפעמים מזוכיזם, לפעמים אהבת אדם ואמונה. ההגדרות תמיד נכונות ובאותה מידה מחמיצות את העיקר – לדבוק בצו הלב. לא קל, אבל זה מה יש. וקלטת אותי. אני שואלת את כולם ובסופו של יום לא שואל איש… לילה טוב טבעון-תל אביב

  4. היי ענת
    מדהים וניכנס ללב.
    מסכימה איתך יש פה קבוצת אנשים יוצרים. באמונה.
    להתראות טובה

  5. מירי פליישר

    ענת
    לא כל כך עקבתי אבל חשה אצלך תמיד את הרוח הנכונה, הכוונה הטובה, הצניעות, והפתיחות.
    יישר כוחך.
    לא יודעת אם שמת לב
    גם אני בדרכי ניסיתי לשמור על מטע עם יחסים סבירים בין כל הרגישים האלה
    הילכתי בין הטיפות ובקצות האצבעות על הביצים המאיימות להתבקע וקיויתי לשמירת שלמות העוגה. בעיני רוח האדם ניצחה ועוד תנצח והרבה בזכות אנשים כמוך. משכיני השלום אני קוראת להם ובשלב מסויים קראתי להם "יחידת המרפאים".

    • הצחקת אותי, מירי, ושימחת. לא יודעת איך עושים סמיילי, רק במייל יש לי כל מיני אייקונים משובבי נפש. אולי מחר אלמד סמיילי פשוט. יש בשביל מה לקום בבוקר.

      • שמת לב למה שאני עשיתי?
        שמחה שהצחיק אותך אבל זה היה נורא עצוב. הכל

        • מירי היקרה בוקר טוב, מה שהצחיק אותי אמש זה אך ורק משהו ברוח תגובתך ותיאורך – ההליכה על ביצים ויחידת המרפאים. הצחוק יפה לבריאות גם ובמיוחד כשכואב. וכן, אין לזה שום קשר למהות עשייתך הכואבת – מחיקתם של פוסטים שלמים על כל תגובותיהם. ורק כעדות לכך שכנראה אכן סופחתי למחלקה שלך, אתמול לפנות ערב מסיבות חסויות אצבעי ממש היתה על הדק מחיקת הפוסט כולו על כל תגובותיו, אבל איכשהו עצרתי בי כי התגובות כללו המון דברים מחכימים ורבי ידע ומעוררי עניין. אז בין הדחף למחוק הכול לוויתור מן הטעמים שציינתי נולד הדחף לסכם בפוסט קצר נוסף את האור והטוב. אז לשם נלך בעוז רוח ובגבורת נפש וללא חת, וגם אם נשבור פה ושם קליפת ביצה נקווה שיצא ממנה אפרוח רך פלומה – ככלות הכול. יום נפלא

          • מירי פליישר

            חמודה
            לא רק מחקתי אותם כתבתי אותם מתוך כוונה לגשר.כשמחקתי אותם זה היה כי התגובות פגעו בכל מיני אנשים שכתבו לי.
            בהזדמנות אכנס למעבדה לקרוא את ההתרחשות אצלך לפני הפוסט האופטימי הזה.
            גם שמחתי שהצחקתי אותך אל תדאגי.
            המשך שבוע טוב ושמש נעימה במטע
            בידידות
            מירי

          • קראתי את כולך וקולך, רק שלפעמים התגובות הווירטואליות לא כוללות הכול.. לכך טוב מראה עיניים, טלפון, או השלמות חסר למען דיאלוג מושלם, כפי שעשינו הבוקר. יש לי אייקון של שמש מצחיקה, אז הנה עצמי עיניים ודמייני אותו עד שנתכתב אולי גם במייל חסוי ומואר יותר.

  6. ענת, עקבתי בקריאה ומורידה ת'כובע בפנייך, על העקשנות לנהל דו שיח, לדבר, לא לאבד אשתונות אלא רק אתונות, להפריד ולנתח.

    • תודה לוסי, זה כמו או לא כמו בעצם אלא בדיוק – לילה טוב פשוטו כמשמעו. אפשר לישון בשקט. עוד יום שקט יחסית עבר על כוחותינו.

      • "יש שאלה שכדאי לשאול, מהו שיר טוב". לא צריך. את יודעת אפילו אם את לא מבינה מילה אחת בו. אז שורש יהודה, נראה לי שמגיעה לך עכשיו קצת נחת, ומילים של טוב. השיר הזה הוא בשבילך: http://www.youtube.com/watch?v=nRhtIFLPG-g

        • תודה לדוב, לא מצליחה להעלות את השיר. כיוון שמדובר בשיר "טוב" שאמור לעשות לי טוב, אמתין שיעלה כי שירים טובים גם הם לא נשרפים. אשתדל להתגבר על הסקרנות.

          • כיוון שמדובר בשיר שאמור לעשות לי טוב" לא לך,…, לשורש יהודה. את גם מכירה את התוכן שלו. יש גם תרגום, למי שלא יודע רוסית.

  7. תודה לדוב, לא מצליחה להעלות את השיר. כיוון שמדובר בשיר "טוב" שאמור לעשות לי טוב, אמתין שיעלה כי שירים טובים גם הם לא נשרפים. אשתדל להתגבר על הסקרנות…

    • "כיוון שמדובר בשיר שאמור לעשות לי טוב"
      לא לך,…, לשורש יהודה.
      את גם מכירה את התוכן שלו.
      יש גם תרגום, למי שלא יודע רוסית.

      • התפלאתי באמת על הרצון לעשות לי טוב… וכיוון שאני מתנחמת תמיד בטוב, אז טוב שעדכנת אותי שאני מכירה את השיר אז עכשיו אהיה פטורה מאובססיית הסקרנות… העניין שהשיר לא עולה. אולי שורש המשיח אצלו זה יצליח, או שמא תשלח שוב את החמור (הלינק לשיר) באופן הולם כדי שיוכל לרכוב עליו ולהרגיש טוב.

  8. "יש שאלה שכדאי לשאול, מהו שיר טוב".
    לא צריך. את יודעת אפילו אם לא מבינה
    מילה אחת בו.
    אז שורש יהודה, נראה לי שמגיעה לך עכשיו קצת נחת, ומילים של טוב.
    השיר הזה הוא בשבילך:
    http://www.youtube.com/watch?v=nRhtIFLPG-g

  9. ילדי הספרים

    עם תפילות ערבית ונרות מבליחים
    העבר ההרואי – ברקע תמיד
    כך גדלנו – ילדי הספרים הטובים
    בלי לדעת דבר ממורשת קרבית
    מה לילד מציק? השגרה והגיל
    אז הלכנו מכות, בלי שנייה לגמגם
    את בגדנו תקנו אמהות כרגיל –
    רק בלענו ספרים, השתכרנו מהם

    והזיע המצח יותר ויותר
    ובפה נעשה כה מתוק ורטוב…
    איזה ריח הקרב את ראשינו סחרר
    כשעלינו נדף מהדף הצהוב!
    וניסינו לחוש – בלי היכר מלחמה –
    את שריקת הפגז שקורע דממה,
    לפרש "התקפה" ו"מצב בגבולות"
    ולשמוע פקודה למסדר מרכבות

    התבשיל של הזמן – הוא היה באמת
    אוכל פלא למוח צעיר ורעב
    במשחק, לתפקיד של פחדן או בוגד –
    לא הייתה שום מחלוקת – מינינו אויב.
    לא יבשו הדמעות מעיני הרשע
    ונשבענו לנצח לשמור אהבה
    שיהיו רגועים חברים וקרובים:
    במשחק רק אנחנו נהיה גיבורים!

    אך קצר המשחק בשדה החרוך:
    הבריחה לחלום לעולם לא תצלח
    תתאמץ ותפתח את אגרוף ההרוג
    מידו הקרה את הנשק תיקח
    תענה – כשהחרב עודנה חמה
    ועליך שריון – מהו מי, מיהו מה
    מי אתה – הפחדן או בחיר הגורל?
    כשתטעם טעם קרב אמיתי – אז תפעל

    בשעה שייפול לידך החבר
    ותצא מגרונך לשמיים צרחה
    ולפתע ערום בלי עורך תישאר
    בגלל זה שהרגו רק אותו – לא אותך
    אז תזכור להביט בראי השריון:
    שם מתוך הקסדה מגחך אבדון
    אלה רוע ושקר, פניהם מגעילים
    ותמיד אחריהם – תולעים וקברים

    אם סללת הדרך בחרב אבות,
    אם שתית דמעות כמו יינות מלוחים
    אם בלהט הקרב לא שכחת תפילות
    זה אומר כי קראת ספרים נכונים
    אם אכלת אתה רק תפריט מעודן
    אם העז לא העזת ללחום בתליין
    אם הבטת תמיד במבט מנוכר
    אז חייך היו שום דבר, שום דבר

    • על כתפי קפץ זמן. זמן חונק זאבים

      אך לא דם זאב דמי הזב

      דחוף אותי, כמו כובע לתוך שרוול

      של פרוות ערבות מסיביר

      (אוסיפ מנדלשטאם.תרגום : ר.

    • אין שום סימן דרך – אין.
      נשתבשנו, אין מפלט!
      אין זאת, שד יסחררונו
      בשדה , ללא מוצא

      (ניקראסוב)

      • יש חיות שהולכות הן על שתיים
        ולשני כיוונים מסתכלים:
        הם שמים את הכל על מאזנים –
        וסופרים מה יהיו רווחים.

    • שיר נפלא. מי כתב אותו?

    • כיוון שיש כאן היום שרשורים של שירים,ובקשתי מוקמה אחרי שורות שיר אחר מזה שביקשתי לדעת מי כתב אותו – אצצים במפורש: כוונתי לשיר הנפלא "ילדי הספרים". אנא כותב אנונימי גלה לפחות מי כתב את שורות השיר שהבאת כאן.

    • Баллада о борьбе (Средь оплывших свечей и вечерних молитв…)

      Средь оплывших свечей и вечерних молитв,
      Средь военных трофеев и мирных костров
      Жили книжные дети, не знавшие битв,
      Изнывая от мелких своих катастроф.

      Детям вечно досаден
      Их возраст и быт —
      И дрались мы до ссадин,
      До смертных обид,
      Но одежды латали
      Нам матери в срок —
      Мы же книги глотали,
      Пьянея от строк.

      Липли волосы нам на вспотевшие лбы,
      И сосало под ложечкой сладко от фраз,
      И кружил наши головы запах борьбы,
      Со страниц пожелтевших слетая на нас.

      И пытались постичь
      Мы, не знавшие войн,
      За воинственный клич
      Принимавшие вой,
      Тайну слова "приказ",
      Назначенье границ,
      Смысл атаки и лязг
      Боевых колесниц.

      А в кипящих котлах прежних боен и смут
      Столько пищи для маленьких наших мозгов!
      Мы на роли предателей, трусов, иуд
      В детских играх своих назначали врагов.

      И злодея следам
      Не давали остыть,
      И прекраснейших дам
      Обещали любить;
      И, друзей успокоив
      И ближних любя,
      Мы на роли героев
      Вводили себя.

      Только в грёзы нельзя насовсем убежать:
      Краткий век у забав — столько боли вокруг!
      Попытайся ладони у мёртвых разжать
      И оружье принять из натруженных рук.

      Испытай, завладев
      Ещё тёплым мечом
      И доспехи надев, —
      Что почём, что почём!
      Разберись, кто ты: трус
      Иль избранник судьбы —
      И попробуй на вкус
      Настоящей борьбы.

      И когда рядом рухнет израненный друг
      И над первой потерей ты взвоешь, скорбя,
      И когда ты без кожи останешься вдруг
      Оттого, что убили его — не тебя,

      Ты поймёшь, что узнал,
      Отличил, отыскал
      По оскалу забрал —
      Это смерти оскал!
      Ложь и зло — погляди,
      Как их лица грубы,
      И всегда позади
      Вороньё и гробы!

      Если мяса с ножа
      Ты не ел ни куска,
      Если руки сложа
      Наблюдал свысока,
      А в борьбу не вступил
      С подлецом, с палачом, —
      Значит в жизни ты был
      Ни при чём, ни при чём!

      Если, путь прорубая отцовским мечом,
      Ты солёные слёзы на ус намотал,
      Если в жарком бою испытал что почём, —
      Значит нужные книги ты в детстве читал!

      1975

      מקור.
      "יש שאלה שכדאי לשאול, מהו שיר טוב".
      תשובה.

  10. גדולה מהחיים

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט