שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
התגעגעתי, אז הקדמתי את שובי מן הניכר שגזרתי על עצמי. כך זה אצלי מאז שאני זוכרת את עצמי – לא מסוגלת להיפרד לאורך זמן מאנשים שהיו לחלק מתבנית נוף הנפש שלי בשגרת ימי. כשהייתי ילדה בבית הורי הייתי נפרדת מהם לשבוע כדי לבלות עם סבא וסבתא, וכבר כעבור יום של פרידה מאבא-אמא הייתי חוזרת אליהם כהלומת קרב. כשגדלתי זה תקף אותי בכל עת שנסעתי לחו"ל. חופשת התאווררות? עוד במטוס הממריא רציתי כבר אחורה-פנה ונחיתת אונס במולדת שעזבתי. כך היה כנגד כל אחד מהאנשים האהובים עלי שביקש להרחיק נדוד – בקיצור, אני אדם שקשה לו מאוד מאוד להיפרד, להתרחק, להינתק – אולי להשתחרר?!
אנשי מטע הבננות, הווירטואליים בהגדרתם, היו לי זה מכבר – חלקם לפחות – חברים קרובים לכל דבר. זה מכבר כתבתי במייל פרטי לבננה יקרה במיוחד – לא בהכרח אדם שמתראים/מתרועעים איתו הוא קרוב-נפש. לפעמים אדם שרק מחליפים איתו מילים כתובות נמצא קרוב ונוגע הרבה יותר.
כיוון שבמטע זכיתי לנחלה קבועה, לבית-לב שבחזקתי, אני מנצלת אותו למען ריפוי חווית הגעגוע הנצחית והלא קלה שלי. אין סיבה להאריך את השהות בניכר. אפשר לצנוח ממטוס באמצע הלילה ופשוט לצאת בריא ושלם.
בצעד "לא מבוקר", ספונטני לחלוטין, אני מקדימה להעלות שיר שכתבתי ביום ראשון עם שחר. אולי הוא לא בשל, לא מושלם, לא אפוי היטב, אבל הוא אומר את דברי שבהשראת אירועי סוף-שבוע-מטע שעבר עלי. עד כמה שמחתי שהיה פער הולך וגדל בין מעבדת המחשבות/רגשות שהולידה את השורות שלמטה לבין חווית המציאות שהעניקו לי אחדים מחברי למטע.
תודה על שהייתם לי כמשפחה, טובים מלא מעט חברים, אמיתיים ונוגעים ומרפאים. מעז יצא מתוק!
אדם נעלם
אדם נעלם ואין מגלה עניין, לא שואל
אם שלֵם או נשבר. אולי מת?
אם כן, למה להפריע
מנוחה נכונה יותר
מבין שתיים לארבע?
אם ביקש לנוח ממךָ,
אפְשֵר לו להירגע ולחזור
אל הכוחות שלקחתָּ.
אם הרחיק נדוד?
תחזירוֹ להיכן שנמלט
לכבוש יבשת לב חדש?
תשלח גלויה להזכיר קיומךָ?
אדם נעלם יש לו שֵם
ותחליף מהיר מן האור.
חלף משומש ברכב אנוֹש
נוסע מהר מדי.
לאן?
שאל את הנעלם
למצוא תשובה
לכשיחזור אליךָ
אחֵר משהיה.
ברוכה השבה, ענת !
שמחה שחזרת ,ענת יקרה,מהמטע שלנו לא ממש נפרדים
הוא כמו בית
גם אם קשה בו לפעמים או רועש ומחריש אזיים או שוקט כמו קיר
יודעים שזה מקום אמיתי ,אף שהוא וירטואלי
ומהשיר עולים רחשי לב כנים , כך אני חשה
צ"ל -מחריש אוזניים -תיקון מלמעלה
ענת יקרה, שמחה שחזרת, נושא הפרידה מזכיר לי את ספרך "בית של געגועים".
לא מזמן שרון שימחת אותי מאוד מאוד בהזכירך בת זכרונך האישי מספרי זה השני. והנה אלמלא חברותנו במטע לא היה בינינו אותו דיבור ששימחני. וכן, געגועים הוא שם משפחתי, ולפעמים בעת מצוקה קשה – שמי הפרטי. אגב, לימים כשדיברתי עם אנשים על תסמיני הגעגועים הללו – הכל כך לא רומנטיים – מצאתי שרבים רבים לוקים בהם ואינם מדברים אותם באוזני קול. וכן דווקא באשר לעניין אנושי זה הרגשתי שצרת רבים חצי נחמה, שכן אין מדובר ב"מחלה" פרטית אלא אולי בתכונה/חולשה אנושית שיש רצון למטאטאה בגבורה מתחת למזוודה הממריאה לחו"ל עשר פעמים בשנה. לפחות. ובעניין זה אני מצאתי ניחומים ברבות הימים בגבורתו האמיתית והכנה והנועזת של המשורר אבות ישורון. הוא מיעט עד מאוד לנסוע, להרחיק נדוד. לא היה צריך את זה להפרות את מחוזות הדמיון והפיוט, ואפילו בשורות ארוכות ארוכות משל הנסענים המשוררים שממריאים לפסטיבלים חובקי עולם.
ענת היקרה, שמה ששימחתי ושמחה שנפגשנו, אדם דתי אמר לי פעם שכל אנרגיה שהשקענו בכוונה טובה אינה הולכת לאיבוד והיא חוזרת לעולם בצורה אחרת, טובה גם היאץ
הניסוח שלו היה יותר מוצלח.
אני מאמינה שכך גם הגעגועים ובוודאי אלו שלך שמצמיחים יצירות מרגשות ומעניינות.
אני רואה בגעגועים צורך אנושי בריא וחיוני, לי הם מאפשרים לסוע בזמן, להבין את עצמי ואת העולם בכל פעם באור קצת אחר, התבוננות על מה שקראתי פעם או שכתבתי מאפשרת לי לראות את מה שהשתנה לצד מה שנשאר קבוע.
אני מאחלת לנו שתהיה שנה של בריאות אהבה וגם שנת געגוע. כי אם לא מהיכן נכתוב ומה נעשה בימים הקשים?
שרון אלייך גם מילותי אלה, יש געוגעים סיוטיים שמקורם בחיבור רעוע אל מושא הגעגועים, ויש געגועים מחזקי חיבור ולוטפי לב. מאחלת לשתינו את הסוג השני בלבד.
שום דבר לא טוטאלי
קצת ללכת וקצת לחזור.
כנראה שאנשי הבלוגייה קצת דומים לך. שונאים להיפרד וזקוקים לחיק חלק ממש בועטים בחיק, חלק מנצלים אותו היטב, חלק מנצלים אותו יותר מידי ומקדיחים תבשילם במו ידיהם. יש משהו אדיש , סובלני ונדמה מחבק, בחיק הכולל הזה, אבל יש אנשים והם אכן לעיתים קרובות בפרץ רגש מרגישים חיבה רבה לאדם שכותבים לו,אולי זוהי חיבה אמיתית לא כל הזמן . לזמן שזה נאמר.קצר וטוב ולא כובל , לא להיכבל. אז החיק הוא ידיד.
לא מזמן צירפת ליונים כמטאפורה את יחסי הזוגיות האנושיים. לכולנו יש משפחות וחברים אבל מניסיוני בן החצי שנה רק בבלוג אפשר לבצע כיבוי שקט וגם אם צורחים זה באפס קול. זה יתרון אדיר לשיבה חלקה כאילו מאום לא קרה – רק כאילו, כי מי שרוצה יראה עצמו תלמיד תמיד מתמיד – גם במשפחת הבננות, שהיא אגב מירי, הקלה שבמשפחות האדם ככלות הכול. אולי קודם כול הודות לזכות הכיבוי/הדלק? הלוואי שהיה כך כה קל גם הרחק מהמחשב. יום נעים, מירי, מעמיתתך האוהדת שהרגישה אמש בחצות כי עשתה את המעשה הנכון.
ענת, מה שיותר חשוב לי מאשר אם השיר בשל, אפוי, צלוי raw rare או well done או נא!! תרתי משמע,
היא הנגיעה במיתרים האנושיים העדינים ביותר הנעים על המתח שבין: האם מישהו רואה אותי, מרגיש אותי, אכפת לו שנעלמתי לבין רצונה של הנפש להניח לה, לתת לה את החופש להיעלם מבלי שישאלו, מה, היכן ולמה. נפש לפעמים כמו לוליין על חבל זקוקה לרשת ביטחון, אבל לפעמים רוצה שלא יבחינו בה.
אני בכל אופן שמח שקיצרת את החופשה.
בוקר/צהריים מאירים משה (אני כבר נזהרת משימוש במילה יקר… סמיילי). ב. לא פעם "הואשמתי" כי שירי חושפניים, כאילו רק על עצמי לספר ידעתי ובלי עטיפות ואריזות, וזאת גם כאשר – וזה לא מעט פעמים – אני כותבת על עניינים שלתחושתי בעלי זיקה לי ולאחרים. ג. אז כן, השיר הזה הוא מאותם אלה – שמבקשים ללכוד איזו מהות משותפת לי ולעוד כמה… ד. המטע מרגע צירופי אליו נהיה לי כמשל, כמיקרו למקרו, כמעבדה רגשית נפלאה באמת שהטוב לכל אורך דרכי בה עלה שבעת מונים על הליקוי והפגמים האנושיים. אז כן הנה שודרגה מעבדתי שאפילו השראה לשיר העניקה לי. מה עוד צריך? המשך שמירת לבבות אוהדים מקרוב-רחוק-קרוב. ה. הדימוי הזה של הלוליין מאוד מאוד מדבר את שפת נפשי. שלא כמנהגי לקראת שבת אעלה כפוסט קטע פרוזה/שירית מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה" שאם תקרא אותו אין לי ספק ששפתנו המשותפת תתחזק בעוד קצת. ועד אז בעיקר טוב. בהחלט אפשר ובנקל.
הי ענת
מבינה את הנד נד הזה של ללכת ולשוב
ואולי געגוע מלשון לגעת
גע – גע
שתהיה לך שנה נפלאה מלאת יצירה וקשר טוב
ריקי אם נוסיף את המילה "בבלוגייה" או "במטע" אחרי ברכתך שלמעלה – וקשר טוב… יש לנו סיסמת פרסומת לא רעה בכלל – כמעט רציתי להגיד שיר… מרובע? חמשיר? סיסמת פרסומת הכי חכם… שנה טובה ומלאת אור פנימה והחוצה
הנה, ענתי. גם אני מחזירה ברכת "ברוכה השבה"
אל תלכי לשום מקום. מקסימום תתפסי תנומה קלה:)
אוהבת ומקווה להתראות אחרי החגים.
לא הולכת לשום מקום, כי ביתי הוא מבצרי ומאחורי שלל חברי וחברותי שוכנת … מיטתי. האמת תנומה קלה בין מילה למילה זה בית הבראה תמידי, ואחרי החגים שם של ספר נפלא ותקופה נפלאה ואני מחכה לך איריס אליה. עוד שיר?
היי
מסכימה איתך, החבורה פה, אמיתית,תחושה של אני מאורת פה.
גם אני מרגישה בדידות בחו"ל.
אפשר לומר ששם זה מתגבר.
להתראות טובה.
עצה חמה טובה: אם את חוזה את הנולד ויודעת שאת בו לא מי יודע מה אל תלכי אליו ועוד תבזבזי ממון רב. הכוונה לחו"ל. פעם חשבתי וחישבתי שלו כיליתי את ממון חו"ל בארץ הייתי נהנית הרבה יותר. ואם חו"ל למצוקתים כמונו רק עם חבר ממש ממש קרוב ללב, שיחם לו.
גם לי הייתה תקופה קצרה של העלמות (סגרתי לתגובות לגמרי). אבל דווקא אז הרגשתי שיש לי כאן חברים אמיתיים (גם אם אנשים שלא פגשתי). הזדהתי מאד עם השיר.
באופן מוזר, גליה, לא תמיד צריך לראות פנים אמיתיים כדי להרגיש מי העומדים לפנינו ואיתנו. לשם כך יש חושים וכלי מאוד רגיש שקוראים לו מילים. במקום סמול טוק של שעה וחצי מינימום אפשר להעביר מסרים אנושיים רב רבדיים בתגובה אחת קצרה.