שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
זוּגוֹת זוּגוֹת בָּרָא וּכְלָאָם בְּעֵת
רָעָה לַמוֹשֵל בָּם, לְהוֹשִיעם
בְּבֵיתוֹ על שלא יָדַע לִמְשוֹל
בּוֹ לְעֵת ההיא
וּלְאֵלוּ שיָבוֹאוּ
יַמְתִּין חִינָם לְעָנָף כָּמוּש
בְּפִי יוֹנָה שֶגַוְועָה לוֹ
בְּזוּגִיוּתוֹ.
זוּגוֹת זוּגוֹת בָּרָא וּכְלָאָם בְּעֵת
רָעָה לַמוֹשֵל בָּם, לְהוֹשִיעם
בְּבֵיתוֹ על שלא יָדַע לִמְשוֹל
בּוֹ לְעֵת ההיא
וּלְאֵלוּ שיָבוֹאוּ
יַמְתִּין חִינָם לְעָנָף כָּמוּש
בְּפִי יוֹנָה שֶגַוְועָה לוֹ
בְּזוּגִיוּתוֹ.
הִנֵּה דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֵם שֵׁם:
מִפְגָּשׁ הַפִּסְגָּה בֵּין הַיּוֹנָה וְהָעוֹרֵב,
מוּזִיקָת הַגַּלִּים המִתְנַפְּצִים עַל הָרֵי אֲרָרָט.
ס"פ, שמחה שהתחלת לשחות לכיוון המטע חרף מבול עיסוקיך. דברים שאין להם שם מכופלים היטב במה שכתבת ואף ניקדת. ושוב נוגה ומאדים בשיתוף פעולה המסמן תקווה שברירית כי אולי ביום מן הימים ייכלו המים, והכוכבים הרחוקים יתקרבו להאיר באור נגוהות את היבשה הספוגה מדי.
לא מבין את השורות האלה. סתום ועמום. ולמה אין סימני פיסוק? זה עוד יותר מקשה על הקריאה.
מה זה זוגות זוגות ברא וכלאם בעת למושל בם, להושיעם בביתו על שלא ידע למשול וכו'? סיפור נח? ביקורת על האל? לחלוטין סתום.
והסיום: בפי יונה שגוועה לו בזוגיותו?
שו הדא? יונה גובוועת בזוגיות? איזה דימוי מסובך סתום לא מובן ולכן אף מעצבן מאוד. כדאי לך מאוד לקראו רילקה, תלמיד איך ליצור דימוי מורכב ועמום ויחד עם זאת חודר לבטן כמו חרב ואף מחכים. עצתי לך בינתיים לדגול בפשטות. לחדד מסר, לחדדהמבע האומנותי.
מי אתה שתיתן הוראות ראינו כר את השירים שלך
לא מגרדים את הקרסול של השיר הזה לך תתקן קודם את השירים שלך ותעשה בהם ניקיון
בוקר טוב ליאור
צודק בכל מה שכתבת על השיר של ענת.
אתה רואה, כשאתה לא צועק ומקלל אפשר לשמוע.
יש לי הרגשה שאם תקפיד לקחת את הכדורים בזמן, נוכל גם ללמוד ממך משהו.
שבת שלום
נוכל ללמוד ממנו הרבה!
הו, איך טחו עיניכם מראות! שכלכם מהבן!
שים לב למילותיך הראשונות (שורש?) – לא מבין. מה זה אומר? – כלום על מה שהשיר ביקש לומר ושאתה לא הבנת. מאי הבנתך לפתח את כל שאר מה שכתבת כולל עצות – נו באמת! יפה שתיקה לחכמים, בעיקר כשאינם חכמים דים להבין דבר מה. זו עצתי לך.
"לויט נעלמת לשבוע. חשבתי נגמלת."
שורש, שמעת פעם על מרינה צבטייבה?
ולגבי הכדורים: אולי תפנימו סוף סוף, אני לא לקוח שום כדורים!! נגד כלום!
למה ללכלך על המשיח?
אם כך הדבר, אז אולי כדאי שתתחיל לקחת כדורים נגד התקפי הטורט הפוקדים אותך
יש כמה שורש בבלוג הזה אחד מתחזה לשני לא להתיחז למחוק
למחוק למחוק
האמת שורש כמעט הצלחת "להשתיק" ולהרחיק אותי מהבלוג, בגלל מורא מילותיך. ולא עוד! תתפוס שאתה בסך הכול פרודה קטנה בעולמנו. מגלומן לא קטן ופחדן ענק שמסתתר מאחורי חמור שחור. לו הבנת בדבר שיר או סיפור היית מפנים שהכול ותמיד בעיני המתבונן. וכשאתה קובע נחרצות – לא הקורא הבעיה אלא השיר – אני הבוקר הזה מטילה ספק בכושרך כאדם נאור!
יש אמת ויש מוחלט בעולמנו. אם הכל היה בעיני המתבונן לא היינו מבינים שפיקאסו וואן גוך גדולים מאחרים. אם הכל בעיני המתבונן אז ביאליק וענת לויט הם באותה רמה, כי מישהו אמר שלויט טובה יותר, אז יש לתת משקל וערך לדברו. לתפסיקי להתרגש מביקורות. ולגבי שאני פרודה? לא, מותק, אני רימה ותולעת בעולמנו, וגם את! ואני מפחד? שמי נפוץ ונישא בפי כל פה. ואני מבין בשירה וספרות פי מיליון ממך, כי את לא קראת כלום חוץ מהוולך והאבידן והביאליק ועמיחי הבנאליים של החברה כאן. לא קראת רילקה, וודסוורד, אליוט, פאונד, וולט ויטמן, גינזבורג, רמבו, המילטון, דנטי.
זה בסדר, כולם פה בורים כמוך ובגלל זה המטע של 'הכישרונות' הזה נראה כמו שהוא נראה.
תפנימי, אין ערך לשיר שנכתב בדקה, שאין בו רגש, חוכמה, אסתטיקה, מבע, או אמירה.
כל אחד יכול לייצר כמה שורות ולנקד, זה לא הופך את היוצר למשורר.
ולגבי תרופה נגד טורט. טורט זו עוגה לא?
שוב אתה מתייהר או מדמיין. מה אתה מדמיין? שאתה יושב על ברכי כשאני כותבת שיר ואף עמלה על כל מילה שבו לפני שאני מנקדת ומעלה לעיניך. יש לך סטופר, שורש? או בעברית מד עצר או מד עוצר? מאין לך כמה זמן אני כותבת שיר? גם למשורריך המהוללים מדדת זמן? ממתי בכלל זמן כתיבה הוא אמת מידה? ואם כבר אני בדיאלוג איתך, אתייחס לכל מה שציינת כלא מובן לך בשיר. לתחושתי העמוקה אתה ממהר להשפריץ את תגובותיך לפני שאתה באמת באמת קורא על מה הן. אני מתערבת איתך שקראת במרכאות את שירי הרבה הרבה פחות זמן משאני כתבתי אותו. טול קורה ובנה ממנה סוכה, אם אינך מסוגל לכתוב שירה משל עצמך.
לא מגלומן, אלא מכיר בערך עצמו. לא הכל בעיני המתבונן(הזולת), אלא הכל בידי העצמי המתבונן (האני היוצר). על טעם וריח יש להתווכח. לא הכל יחסי אלא הכל מוחלט. יש אלוהים.
ככה אתה משחק בנו ? כל פעם דוחה בעוד חצי שנה ?
מכיוון שאני מוקצה בכל אמצי התקשורת האפשריים שיש בישראל כי אני תובע להם את התחת, ולא יהיו יחסי ציבור לספר. אני צריך לחכות לפסיקה לטובתי ואז העיתונים יחוייבו על ידי בית המשפט לפרסם האמת בעניני, וכך אחרי הפרסום חינם המאסיבי הזה בהארף ידיעות ווינט ומעריב, הספר יוצא, המשיח מתגלה, הוא וכל השאר יסופר בספר על תולדות ישראל.
ואני חשבתי לתומי שאתה מתעב פרסום כאמצעי לקידום , מכירת והפצת יצירות ספרותיות.
סוף סוף הבוקר אנחנו תמימי דעים. יש ועוד איך יש אלוהים שברא את עולמנו כיצירת מופת שהיא האחת והיחידה ללא עורערין.
אתה מתווכח בו זמנית גם עם שייקספיר
וגם עם אינשטיין. אפשר לקחת את זה כהגדרה של מגלומניה.
לא אני לא מגלומן. כן, אני חושב שאני הגדול מכולם. רק ימים יעידו אם צדקתי או לא. לא ניתן למדוד או להתווכח על זה עכשיו.
"הכל בעיני המתבונן"(הזולת).
לא הבנת. כוונה של משורר היא הפוכה.
מי שחושב שהצופה החיצוני הוא הקובע אם דבר הוא טוב או רע, טועה. מי שערכו נממד על ידי מה זולתו חושב עליו, אומלל.
סארטר אמר שהזולת הוא הגהנום, והוא צדק. אבל ראוי היה לו להסויף גם כי הזולת הוא גן העדן. בכל מקרה אדם נבון מקבל עצות ולומד מן הזולת, אבל לשם הערכה עצמית ודימוי עצמי שלו עליו להסתמך רק על עצמו, או מקסימום קרוביו ואהוביו.
אבל זה בדייק מה שענת עושה.
אגב היא מכירה גם שירה עולמית (יחסית).
בדיוק שורש. זה בדיוק מה שעשיתי השבוע בין כתיבת שורת שיר לשורת שיר. ישבתי מול עצמי כפסיכולוגית ונופפתי אותך מתוך הווייתי היראה אותך כמתבונן חיצוני… אז הנה אתה מעיד על עצמך הבוקר שאתה גם מבקר וגם כזה שאין לייחס לו חשיבות רבה שכן אינך חבר ידיד מכר וכו'. אגב, לידיעתך יוצר הוא אדם רגיש לביקורת – כל ביקורת. יוצר רגיש וחכם לוקח את הזמן להיפגע, להתאושש ולנפות את המוץ מהתבן. וכן, בסופו של יום לשוב ולדבוק בעצמו. אני ממתינה לערב שבת.
אין כלל להתייחס לדברי. יש לבוז לי כפי שאני בז לכם. הכל הבל ואין שום טעם וערך לחיים. חזל אמרו כי מוטב היה לו לאדם לא להוולד מאשר להוולד וצדקו. תולעת לא רגישה לדברי חברתה ואדם שרגיש לדברי חברו ונפגע ממנו, הוא נחות מתולעת!
והרי אדם שווה לתולעת, אז למה להיות נחות ממנה?
פנים רבות מאוד לך, ומילותיך לאורך הבוקר הזה כעורה של זיקית. לכאורה, שהרי כדבריך הבוקר הזה הכול מכל וכול ברור ונכון ומוטל בספק כאחת, כי היננו כולנו בסך הכול בני אדם. תולעת או זיקית אמיתיות? לא יודעת. שהרי מי ומה אנחנו להעיד על עצמנו. נשאל את החיות שתחתינו לומר את דעתן עלינו. ואגב, יש לכך קשר ישיר לתוכן שירי, שתגובותיך תמיד איכשהו מסיחות את הדעת ממנו.
היית אומרת על רבי עקיבא זיקית?
כמובן שאין סתירה. ואין סתירה בין זה שאני הגדול מכולם לבין זה שאני שווה לתולעת.
הכול סתירות לכאורה וכידוע השלם הוא יותר מסך כל חלקיו. כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך ורבי עקיבא מעלינו ומתחתינו ומכל צדדינו. ואנחנו שנינו קטונו.
ענת עזבי אותו זה לא ליאור עזיז זה יותר גרוע ממנו- מתחזה חולה שלו