שיח משוררות על: מלכים, מלכות, מוֹלֵכים וּממלכוֹת

 

 

יש מעט אירועים בחיי שיצרו דחף לאו בר כיבוש ליצור ספר שירים שלם. ויש להפך. יש שדחף לאו בר כיבוש ליצור ספר שירים שלם יצר אירוע חיים מכונן. כזה היה הספר "עובדת אלילים", שחזה את גירושַי שלא שיערתים בעת כתיבה. נבואה שהגשימה את עצמה? או אשר יגורתי בא? מסובך הרבה יותר. ומכל מקום, הכול לטובה הגם אם בדרך נפתלת ולא קלה.

לפני חודשים ספורים יצא לאור ספרי "עירומה על גב סוס במונגוליה", ובו נכללו מעט משירי "עובדת אלילים". הם נערכו עתה מחדש על ידי המשוררת לאה שניר, עורכת הבית הנפלאה של הוצאת הקיבוץ המאוחד.

 במהלך מעט חודשי חברותי במטע הבננות נוצרו לי מעט קשרים חברותיים מורחבים ומעתירי טוב עם כמה בננות ומעבר לפוסט+תמונת בול. יש מיילים סמויים מעין כול, ומי יודע מה ילד יום, וגם זאת רק לטוב ולטובה.

 אחת מחברותי הטריות היא לי עברון-ועקנין. לפני שבועות ספורים שלחתי אליה כשי את "עירומה" שלי. כעבור מספר ימים קיבלתי ממנה מייל ובו שיר שכתבה ואף פרסמה כאן במטע בראשיתו. אחד משירי "עובדת אלילים" המחודש עורר בה דחף לשלוח אלי את שירה בגלל הדמיון התימטי בין שני השירים.

 אז לא, לי ואני לא פלגיאטיות זו של זו. ואפילו לא היינו מקור השראה זו לזו אי אז, כי פשוט לא הכרנו. אז מה כן? איזו מין שוּתפות מוּלדת בַּ"קול השירי" וכנראה שגם בחוויות-ההשראה ומשהו במבנה האישיות המעכלת.

 החלטנו בעצה אחת להביא את שירה ואת שירי ברצף, בפוסט אחד, כשי לשאר פירות המטע. שי-חידון-נושא פרסים: מצאו את ההבדלים.

 וללי ולי אני מאחלת שמושאי השראתנו לשירנו זה כבר לא תקפים, כי עברנו דרך עם עצמנו לחיים ולשירים אחרים.

 ועכשיו השירים ידברו את דברם.

 

 

 לי עברון-ועקנין

 

מרווח חדש להפתעה

גֶּבֶר וְאִשָּׁה בְּמִטָּה

וְהַתַּרְבּוּת כֻּלָּהּ מְצִיצָה לָהֶם

גֶּבֶר וְאִשָּׁה עֵירֻמִּים

וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁהַמֶּלֶךְ עֵירֹם יוֹתֵר

הַמֶּלֶךְ-הַמֹּלֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְרִיב לוֹ

אֶת בְּכוֹרוֹת כָּל רֶגֶשׁ וְכָל מֶחֱוָה

וְכָל אֲנָחָה שֶׁתִּהְיֶה לְפִי הַסֵּפֶר

גֶּבֶר וְאִשָּׁה בֵּין הַסְּדִינִים, בֵּין הַמְּצָרִים

 

וְרַק כְּשֶׁתֵּעָצֵם עֵין הָעֲנָק

יִפָּתַח לָהֶם מִרְוָח חָדָשׁ

לְהַפְתָּעָה

 

 

ענת לויט

 

 

תה, קפה או שוקו

 

כשאני שוטפת כלים, אני חושבת

על פולחן אלילים. סליחה, על המוֹלֶךְ.

סליחה, על המֶּלֶך שלמענו אני מַקְרִיבָה,

לא זוֹכֶרֶת בְּדִיוּק מָה, אֲבָל מַה זֶּה חָשוּב

וּלְמִי אִכְפַּת מָה אֲנִי וְאִם בִּכְלָל

אני זוֹכֶרֶת אוֹ שוֹכַחַת. העיקר שֶהַכֵּלִים יִהְיוּ

שְטוּפִים וּמְנֻגָבִים היטב, שלא יישארו

עליהם כִּתְמֵי המַחְשָבוֹת השוֹטְפוֹת אותי,

הִרהוּרֵי עֲבֵרָה וּכְפִירָה שֶמַּכְתִּימִים אוֹתִי

בְּעֵת הַהֲדָחָה.

 

אני עוֹבֶדֶת אֱלִילִים מִזְמַן קָדוּם מאוד,

אוּלַי עוד מֵרֶחֶם אִמִּי, שָם קִבַּלְתִּי על עצמי

את האמוּנָה הַטְּפֵלָה שהמֶלֶך אשר למענו

נוֹלַדְתִּי, לַעֲבוֹד אוֹתוֹ יוֹם יוֹם וְלִפְעָמִים

גם בַּלַּיְלָה, הוּא כְּמוֹ אֱלוֹהים שֶהֲמון מַלְאָכִים

מַקִיפִים אוֹתוֹ, מְקַנְּאים בּוֹ וְרוֹצִים לְהַדִּיחוֹ

תַּחְתַּי, לְפַתּוֹת אותי בְּעֵת שֶאֲנִי מְדִיחָה כֵּלִים

וְהוּא קוֹרֵא עִיתּוֹן בְּכֻרסָתוֹ,

וַאֲנִי שוֹאֶלֶת "מַה תִּשְתֶּה? אוּלַי תֵּה? אוּלַי קָפֶה?

אוּלַי תִּרְצֶה עוֹד שוֹקוֹ?"