שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
לא פעם נשאלתי איפה למדתי להיות עורכת. התשובה על כך היא פשוטה וכנה – לא למדתי אלא פשוט נהייתי (התחלתי כמגיהה…). בדיוק כמו שלא למדתי לכתוב שירים או סיפורים. עריכה, לתחושתי ולדעתי, אי אפשר ללמוד בשום בית ספר או חוג. שום תואר לא יקנה לעורך כלים לערוך ספרים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו לעצמו. ומכאן עניין חשוב נוסף שקשור בהכשרתו של עורך – היא אינסופית. פשוט כך. עורך לא מפסיק ללמוד. כל ספר מחייב את עורכו לחשוף בעצמו כישור חדש, הקשבה שונה, דרך ייחודית להחלמת הטקסט מפגמיו ולעתים יותר מכך – תחלואיו.
עורך הוא כמו פסיכולוג, רק של טקסטים (חלילה לא של יוצריהם). על שניהם – על עורך כפסיכולוג – להודות, לתחושתי, כי: א. שום לימוד לתואר כלשהו לא מכשיר אותם באמת להבנת נפש (נשמת טקסט) זו או אחרת, כדי להוליך אותה במסלולה האישי מאוד אל "שלמותה" המיטבית; ב. שניהם – העורך כפסיכולוג – לא חדלים להתפתח וללמוד על גב מטופליהם ומתוך תהליכים שהם עוברים יחדיו. וכל זאת במידה ששני בעלי המקצועות הרוחניים הללו לא "נעולים" בתוך עצמם, אינם בעלי אגו מפותח מדי, ולא מבקשים לעצמם חיים קלים (וכסף קל, רק במקרה של הפסיכולוג. העורך לעולם נגזר דינו להיות דלפון…).
תשאלו עורכים איפה הם למדו את המקצוע, ולכל אחד ואחד תהיה תשובה משלו. בעצם לא מדובר במקום או במורה אלא במסלול הכשרה אישי לחלוטין. ומי מעניק לו את תואר הכבוד – עורך? לא נעים להודות, אבל קודם כול התואר מוענק לו על ידי עצמו. כך בעצם גם לגבי התואר "יוצר", לא?!
אי פעם השתתפתי בסדנה לכתיבה יוצרת אצל אחד מבכירי סופרי ישראל. לא זוכרת דבר וחצי דבר ממה שלמדתי שם, ולתחושתי – טוב שכך. אה, כן. אני זוכרת משפט אחד מפי אותו מנחה-סופר בכיר, שמלווה אותי מאז שנים – ביצירה ובאותה מידה גם במלאכת העריכה: חשוב יותר מלדעת לכתוב – לדעת למחוק. ואת הידיעה החשובה הזאת אי אפשר ליישם על פי לימוד בחוג כלשהו. הידיעה הזאת מחייבת שכלול מתמיד של כישורים אישיים – אומץ לב ויכולת הקשבה הולכת ומעמיקה לקצב הפעימות של כל טקסט וטקסט, שלי כיוצרת ושל כל טקסט שאותו אני עורכת.
ומה לגבי בניית הטקסט הנערך? נו, באמת! מה יעשה בוגר בית הספר לעריכה אם יזדמן לידיו טקסט של יוצר מאוד מאוד מקורי, שיבנה עלילה סטטית לחלוטין או כזו שאין בה התפתחות ליניארית?! כך גם באשר לדמויות. האם יש מישהו שיכול להכין עורך להתמודד אפריורית עם דמות זו או אחרת?!
ומכאן המסקנה המתבקשת, שהיא בעיני המייצגת את יופיו של המקצוע הכה קשה ללכידה ולהגדרה מושגית – זהו מקצוע שעל בעליו להיות מקצוען בעיני עצמו ובאותה מידה תלמיד מתמיד. זהו מקצוע שהוא כמו משחק על אינסוף לוחות באינספור כלים בתוך שלל עולמות בדויים.
אז כן, אני עונה לאלו השואלים מהיכן נחלתי את מלאכת העריכה – קראתי לא מעט ספרים (יש שקראו הרבה יותר ממני. כל אחד מהם יכול להיעשות גם עורך?!), יש לי שני תארים אקדמאיים בחוגי ספרות שונים (אז מה, רבבות שוחרי ספרות ותולדותיה ומאפייניה הינם בעלי שניים ואף יותר תארים אך אינם עורכים). התשובה מכאן – אני עונה בשיא הצניעות והענווה – פשוט יש לי את זה. וכמו כן, אני אישית אלמלא הייתי קודם כול יוצרת לא הייתי יכולה להיות עורכת… שתי העשיות הללו הן מאותו מחצב בדיוק. רק שבהיותי יוצרת אני "מקשיבה" לעולמי הפנימי, ובהיותי עורכת אני "מקשיבה" רוב קשב לעולמם של אחרים. זה הכול.
נ.ב. תיתנו לעשרה, למאה, לאלף עורכים טקסט אחד – וכל אחד יערוך אותו אחרת לגמרי. מה זה אומר? שזהו אכן אחד "המקצועות" הכי אינדוודואליים שיש, שאפילו מבחן התוצאה אינו חל עליו באמת, וחבל… חבל שיצירת ספרות אינה מתמטיקה. ובה במידה מזלה שאינה כזו…
מרתק ביותר ענתי. בבקשה תמשיכי.
הפוסט הבא בנושא אוקייני זה, יהיה כנראה האחרון. ואותו אני מקדישה לך, איריס.
בהיותי יוצרת אני מקשיבה לעולמי הפנימי ובהיותי עורכת אני מקשיבה לעולמם של אחרים
יפה הגדרת זאת ,ענת ,נשמה יתירה יש לעורך שהוא גם סופר
כמו מבקר ספרות שהוא גם יוצר
את אלה אני הכי אוהבת
שבוע טוב
תודה ששיתפת
ואותי מענין במיוחד איך את מרגישה כעורכת יוצרת כשאת נערכת על ידי עורכים אחרים
מה נכנס לפעולה היוצרת או העורכת
איך מסתדרים עם זה?
ואומר עד דבר מניסיון: סופר או משורר יהיה עורך טוב יותר מעורך שאינו יוצר בעצמו. מובן שלא כל סופר או משורר יוכל להיות עורך, אבל עורך שאינו סופר או משורר בעצמו, הוא לדעתי עורך פחות טוב. ויש לי דוגמאות מהרבה מקרים.
נכון שהנחתום נאסר עליו להעיד על עיסתו, אך במקרה זה אחרוג ואחזק את מילותייך. עריכה היא מלאכה יצירתית. זה קודם כול. אי אפשר להסביר ולהגדיר תהליך יצירתי, לתחושתי. אך גם לי ברור תחושתית שאדם שלא יוצר בעצמו יתחבר ליצירה של האחר וגם לצורך עריכתה ממחוזות נפש ורוח אחרים לגמרי מאלה של יוצר-עורך. לי למשל אין ספק לכל אורך שנותי כעורכת שאלמלא הייתי יוצרת – היה לי משלח יד אחר לגמרי. העניין הוא שיש שני תנאים מובנים שחייבים להתקיים אצל יוצר עורך – מינימום אגו כאדם וגם כיוצר עצמאי. שיבוא נקי לגמרי מסגנונו האישי, ויביא אל יצירת האחר רק את האנרגיות ואת רוח היוצר שלו נקייה לגמרי.
לחוטר ישי שורש יהודה מחקתי את תגובתך כי לא מקובלת עלי לשונך הגסה והבוטה. אך ארשה לי להתיילס לתוכן תגובתך. הגברת ניצה בן ארי היא קןדם כול יוצרת. היא קודם כול מתרגמת – ומתרגם הוא אדם יוצר שמהווה גשר ליצירה משפה לשפה. ומה באשר למנחם פרי? תשאל את נערכיו. וחוץ מזה כל כלל סובל או נהנה מיוצאים מהכלל. ואני אשמח להשאיר את כל תגובותיך ולהעשיר בתובנותיך לו רק אתה תמתן ולו מעט את לשונך. אני עם כל הכבוד לך ויש כבוד – עורכת הבלוג שלי. אשרי שזכיתי.
אוסיף עוד משהו אישי חוויתי שהוא גם מסר כללי. אי פעם העירה לי חברה סופרת בכירה שאני יותר מדי מודה לעורכים שלי. לא צריך, אמרה. לא מקובל, אמרה. עלייך להשאיר את העורך מאחורי הקלעים של עשייתך, אמרה. וטעתה לגמרי, לשיטתי. עורך הוא במידה רבה שותף מן המעלה הראשונה לאיכותו של ספר. אומרים לא הביישן למד. אני לא מתביישת להודות על כל מחווה אנושית כלפי – ובטח כשהדברים אמורים ביקר לי מכול. את זאת למדתי מהתפקוד תחת שני כובעים – יוצרת ועורכת.
חנה היקרה, אני שמחה מאוד ששאלת את שאלתך, כי כך יש לי הזדמנות לבטא משהו מהותי אצלי שלא בהכרח היה נמצא לו מקום משתלב בעוד פוסט אחד שאכתוב בנושא כה מהותי זה (בשבילי ובשביל כל מי שיוצר במילים) – עריכה. כתבתי באחת התגובות את אחד הדברים שמוליכים אותי בשגרת חיי ובעשוותי – נאה דורש ונאה מקיים. הצו הזה מתקיים אצלי בעונג עילאי כשעורכים אותי. שנים הרגשתי את עצמי כסנדלרית יחפנית. ספרי השירה הראשונים שלי וגם ספר פרוזה אחד לא נערכו כמעט כלל. עד שזכיתי בעורכת לילי פרי לספרי ניקול ופייר. הוא היה יוצא לאור אחרת אלמלא קיומה של העורכת איתי. ומאז אני משוועת יותר מתמיד לידו של עורך. לזכותי ייאמר שאני מיטיבה לזהות מהו גודל המתנה שמהווה עורך טוב ומיהו עורך טוב. את זאת אני מזהה מיד, ומרגע שאני מזהה זאת אני מסורה בידי רוחו ועשייתו ומודה עד בלי די על כל פסיק ומילה שהוא משמיט או משנה. עורך טוב הוא בעיני מתנה אדירה ליוצר וליצירתו. שבוע נפלא
אוסיף עוד משהו אישי חוויתי שהוא גם מסר כללי. אי פעם העירה לי חברה סופרת בכירה שאני יותר מדי מודה לעורכים שלי. לא צריך, אמרה. לא מקובל, אמרה. עלייך להשאיר את העורך מאחורי הקלעים של עשייתך, אמרה. וטעתה לגמרי, לשיטתי. עורך הוא במידה רבה שותף מן המעלה הראשונה לאיכותו של ספר. אומרים לא הביישן למד. אני לא מתביישת להודות על כל מחווה אנושית כלפי – ובטח כשהדברים אמורים ביקר לי מכול. את זאת למדתי מהתפקוד תחת שני כובעים – יוצרת ועורכת.
תודה על התשובה ענת את באמת עורכת ואדם מסוג אחר הרבה חמלה אנושית יש בדבריך ובתגובותיך
וזו מעלה גדולה מאוד ודי נדירה במקומותינו
שמחה במילותייך חנה כתמיד את לי כמראה מיטיבה אבל מבחינתי כל מה שציינת כאן כמעלות תאמיני לי שזה בסיס הבסיסים של היות אנושי, ואין קל מלהיות כזה.
לא כל כך קל הסתכלי סביבך במיקרו ובמקרו
כל עוד האגו חוגג את חגיגותי לא קל בהחלט לא
אבל איזהו גיבור הכובש את יצרו
הו היצר המתהולל הזה…
צ"ל חגיגותיו (שהן בהחלט גם חגיגותי לצערי נדירים היוצאים מהכלל)
אני מסתכלת ורואה ויודעת ומשום כך שמחה על שעשייתי היא למען אנשים אבל על גב מילים כתובות… ומי כמוך חנה יודעת שהגאולה היא דרך… ושהרע הוא חלק מהמכלול, וכשהוא עולה על גדותיו סביר להניח שהוא זמני ביותר שאם לא כן הכול ילך לעזאזל. ואת זאת יצר השרידה האנושית לא מרשה. כך אני מקווה ובעיקר – בורא עולם לא ייתן שכך יקרה. לא קרה כך אחרי סדום ולא המבול כילה הכול. אופטימיות אמונה שמחה וסבלנות וחוזק פנימי להאמין בעוצם ידו יום יום. ובמטע הזה יש טונות של בננות איכותיות אז מה לנו כי נלין?!
נכון ,מסכימה
בעבודה פנימית יום יומית שהיא דרך חתחתים לא קלה
מתקשרת לפוסט האחרון של אמיר(מומלץ)
רק בדיאלוג עם הצדדים האחרים בתוכנו והכרתם
נוכל להכיל את האחר ולהבינו
אם נטפח את הטוב בתוכנו נוכל להבחין בו באחרים ולהפך כמו שנאמר במקורותינו
כמי הפנים לפנים כך לב האדם לאדם
1.אין קשר בין עריכה ליצירה. כמו שמבקר לא חייב לכתוב גם עורך לא חייב לכתוב.
מרבית הערוכים הטובים לא כתבו ספר או שיר.
2. אין היום עריכה רצינית של סופרים. העורכים הם בעיקר מתקנים כמו מגיהים ומשמיטים פה ושם, לא תורמים דבר ליצעירה עצמה לרוב. עורך הוא תפקיד יבש ומתגמד למול היוצר עצמו. זה כמו שהמהנדס (העורך) יבוא ויגיד על הבניין שהוא אחראי לו ולא האדריכל (היוצר). או שהסייד יגיד שהסיד הוא העיקר ולא בניין הלבנים.
3. בכלל כדאי לאדם לא להשוויץ כל כך בכובעיו כעורך יוצר וכו'. הכובעים האלה נוטים להעלם, להשכח, ואז יגלו שהיוצר והעורך הוא בעצם קירח
שורש, מאחורי הפסקנות שלך אין ידע , רק מרירות. רואים לך
מסכימה איתך שורש יהודה שאין היום בדרך כלל עריכה רצינית. והראיה איזו מין עריכה זו המבדילה בין עריכה לשונית לעריכת תוכן. הרי היצירה היא תוכן ולשון גם יחד. עניין שני, כשם שלא ברור היום ספרות מהי – הכול כלול, כך לא ברור גם לא למעסיקים המו"לים מהו עורך, ויותר מכך הכרתי מו"ל ידוע אחד שסבור שכתב יד לא זקוק לשום עריכה לפני הפיכתו לספר. כל זה אין בינו כלום לבין מהי מהותו הקלאסית של עורך לדורותיו. ואם דברי על אודות עצמי מתפרשים אצלך כשוויץ, אני מצטערת. ברבות ימי בגונגל האנושי הקמצני למדתי שהנחתום לפעמים אין לו ברירה אלא להעיד על עיסתו, עדות ותו לא. לא חטא הגאווה ולא שוויץ. ואם ככלות הכול היוצר-עורך יצא קירח טוטאלית, זה יכול היה לקרות לו גם אלמלא סיפר על עשייתו בשני התחומים. ואם אני אצא חלילה קירחית בי נשבעתי שדבר אחד לא אעשה – לא אקנה םאה נוכרית ולא אשתיל שיער מלאכותי. אה, ועם כבר אציין עוד דבר לגמרי ענייני – כסף. אין ברירה. הכול עניין של תהליך פיחות והפחתה – כשעורך גם מצטיין משקיע את רוב עיתותיו ומשאביו הרוחניים למען יצירתו של יוצר, וככלות הכול מרוויח בקושי את לחמו, אם לא יתרחש לו נס – הוא ייגמר – רוח וגוף הרבה לפני שיצא קירח… מה זה אומר? שכיוון שחל פיחות במעמד העורך, והתגמול זעום, מסתפקים לא פעם במתחזים לעורכים כי הם מוכנים לכול. עוד מעט יגייסו גם למקצוע הקדוש הזה פיליפינים.
ניצה בן ארי ומוקי רון הם קודם כול מתרגמים, ולכן אני מחשיבה אותם כיוצרים. ומנחם פרי יש האומרים שהוא יוצר בנשמתו שפשוט מביא את עצמו לתוך הספרים הנערכים על ידו. שנים חלמתי שמנחם פרי יערוך כתב יד שלי, ולא זכיתי אז אין לי יכולת של עדות יד ראשונה.
נו,ענת,הקללה הגדולה ביותר היא 'הלוואי שחלומותיך יתגשמו במלואם'.
ועייני ערך שורש יהודה,נעכרו האחרון של
הפרי הבאוש.
מאמינה וחולמת רק על דבר אחד ברבות ימי: שאכן הכול ככלות הכול לטובה.
תצאי מהשבלונה והחלומות המטופשים שלך:
מנחם פרי מה ערך מאז שנות התשעים? את יהודית קציר המופתית את יעל איכילוב האיכותית את סמי ברדוגו השבתאי של דורנו?
הוא לא ערך שום דבר נחשב. הוא גם לא גילה שום יוצר צעיר כישרוני מאז שנות השמונים. ואם נסתכל אחורה נראה כי חנוך לוין היה לפניו, יונה וולך לפניו, אבידן לפניו. מה נשאר לו? שבתאי. והיום רק גרוסמן ואב. יהושוע. שבלעדיהם פרי היה טובע באבדון השכחה.
את בטח רצית כי יערווך לך בשל הפרסום והאשליה שמי שמוציא בספריה החדשה הוא איכותי.
תחליפי חלומות. וגם ניכר כי את בלוגרית חדשה ומתלהבת מדי מהמדיום של הנט. מעט ריסון פחות פטפוט זה לא אימייל או צ'ט זה בלוג. רוצה את מנחם פרי עלאק…תשכחי מלגעת לי אפילו בספר החדש…
תודה על כל העצות והתובנות. לגבי מנחם פרי, לא ציינתי באיזה עשור חלמתי את חלומי הענק. כל שכתבת לגביו – אמת גם בעיני. באשר לספרך מאחלת לך עורכת כמוני – לא אותי. לי יש "קבלות". לך יש קבלות מטעם אלוהים על היותך המשיח או רק על החמור?
מנחם פרי גאון. זאת דעתנו. חוטר בן בוטן
הי ענת
מעניין לי לקרוא על עבודתך ותובנותייך כעורכת, נראה לי שכיף לעבוד אתך
הדברים שכתבת נקשרים גם לפוסט של אמיר על ראיית האחר,
בכל אומנות הסוד הוא להיות שופט רק אחרי שהקשבת הקשב היטב
וזה די קשה , אה ? 🙂
תודה ריקי ולא ארחיב, כי "יועץ הסתרים" שלי – שורש יהודה – יעץ לי לא לפטפט בתגובותי…
תודה רבה ענת. אמא שלי, נדמה לי כי פעם כתבתי כאן, היתה אומרת שניתן ללמד מישהו לצייר אבל לא להיות אומן. ואני מסכימה גם לגבי המחיקה.