שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
עַל מַצֵּבַת נְיָר
מוֹדִיעַ הַמְּשׁוֹרֵר
אֶת אַהֲבַת חַיָּיו
בְּשׁוּרוֹתָיו שֶׁלֹּא
יָדְעוּ הֲכִיל
בִּשְתִּיקָתַּם
אֵל וְאָדָם.
עורך כתבי יד הוא מתנה להם וליוצרם. עורך טוב הוא כל אדם המסוגל לראות בכתב יד את שהיוצר אינו מסוגל לראות בגלל קרבת היתר שלו לכתוב. עורך טוב הוא כמראה ממורקת.
אתמול פרסמתי שיר בבלוג שלי. היום אחר הצהריים קיבלתי לתיבת הדואר הפרטית את הצעתו של עמיתי למטע המשורר יוסף עוזר. תוך פחות משנייה ראיתי במלאכתו מתנה. אני זכיתי, ובעיקר השיר שפרסמתי אתמול. גם לו הייתי קוראת את גרסתי מיליון פעם לא הייתי מגיעה לזו שיוסף עוזר הציע ושאותה קיבלתי מיד. תודה, יוסף עוזר.
ועל הדרך אציין כי לשם כך נועד הבלוג. וזאת כתשובה לכל אלה שמוציאים את דיבתו רעה. כלים שלובים. מראות ממורקות. לב נקי וחפץ לסייע. רוח ברוח תיגע.
זכית,
אשרייך שזכית !
ומה עשה העורך המוכשר קיצץ כמה מילים. עדיף סתם שירבוט ילדותי שמשאיר את הקורא אדיש. תסבירי לנו מה אנחנו צריכים להרגיש או לחוות או ללמוד מהשיר הזה. או מה יפה בו?
למגירה! שיר תלא כותבים בדקה!
אני לא אסביר מאום, ולך אציע לפרסם שיר אחד משלך ובשמך – לא הבדוי/הזוי – ואם תפרסם משירך האלמותי, אנא ציין תוך כמה זמן כתבת אותו. נרשום גם זאת על מצבתך בפנתאון.
ועבדתי עליו 10 שנים. יש מבין?
אני רק תוהה למה אתה נכנס לבלוג אם אינך מוצא אותו מכובד לפרסומי הפואזיה שלך? ואנחנו כולנו מכוונים שעונים – עוד שנתיים! ואגב, פרסום בבלוג כשאתה נעדר ממנו הוא שלב בלבד. שיר ועוד שיר. הבנת? עשר שנים ליצירת ספר שלם – זה סטנדרט. יוצא דופן אתה בעיקר בלשונך הרעה כנגד עשיות של אחרים. מקווה שספרך יהיה בשם שורש יהודה, שנזהה אותו בחנויות הספרים.
לשורש יהודה
ישנם כל כך הרבה מקומות שבהם אפשר לשחרר יצרים רעים,
להגיע להיטהרות.
למה לעשות זאת מול שורות של שיר?
ישנם משוררים גדולים – גתה, בשיר לילה לנודד,
שמכילים קומץ מילים.
לא מידת זמן הכתיבה מהווה קנה מידה.
היחס לזולת גם הוא מדד- למידת האדם המדבר.
אולי אפרוש בשיא. בכל מקרה כמובן שמשוררים הם לא על הכוונת אצלי, אלא בעלי ההון הכוח והאליטה שבשלטון, אבל עד שאעביר את הארטילריה שלי לשם ואפציץ משרדי ממשלה, אני משעשע עצמי כאן.
אז תנו לי עוד שיר רע לתקוע בו שיניים טורפות
אז אני מבין שאדוני משועמם אבל בדרך, קלשונך דומה ללשונך.
ואתה כמו גלדיאטור תוקע אותו במי שכותב שיר.
אם כך ואם כך,
על איזה מצע תבוני גדל מָר
שענייני שירה ועדינות הנפש הם מעניינו
. ?!!!
ועניין בשירה יש לי עם המשוררים הם בלוגרים כמו יהודה הלוי, רילקה, רמבו, נביאי ישראל ועוד.
באמת סליחה שאתה לא מכיר אותם כי הם לא כותבים בבננות, ולא זכו לראיון בעיתון או בביקורת בהארץ או זכו ברפס רה"מ או קרן רבינוביץ או על שם אשכנזי עשיר אחר
אמנון נבות?
אכן חמור
ענת הי,
בעיניי השיר מתאר יפה ובצמצום את התחבטות הנפש (ולעיתים אף את התסכול) של המשורר, אשר לעיתים חש שהוא מאיין את תחושותיו בנייר, ולעיתים הוא חש פער גדול בין הכתוב המתפרש וורבלית לבין התובנה הנפשית הסינופטית החובקת אל ואדם הפוקדת אותו.
נהניתי.
תודה — צדוק
לענת
אולי לא הבנתי את שתי הגרסאות אבל
מתוך השוואה לגרסה הקודמת ,נראים לי השניים כשני שירים שונים לחלוטין שמעבירים מסר רעיוני ופיוטי שונה.
זו לא נראית לי כעבודת עריכה אלא כתיבת שיר שונה.
ואין בדברי התייחסות לטיבם של שני השירים אלא רק לעניין "עבודת העריכה".
בברכה
גיורא
ענת, הגרסא השניה אולי יותר מהודקת אך הראשונה לטעמי נוגעת יותר,אולי כי אני אוהבת דברים מחוספסים, לא מלוטשים