שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
בצער רב מודיע המשורר
על מותו, כי מה לו ולשיריו
אחרי שעיבד אהבת חייו
בשורותיו, אבד בהן בטרם
עֵת על מצבת נייר
שלא ידעה הכיל
בשתיקתם אֵל ואדם.
בצער רב מודיע המשורר
על מותו, כי מה לו ולשיריו
אחרי שעיבד אהבת חייו
בשורותיו, אבד בהן בטרם
עֵת על מצבת נייר
שלא ידעה הכיל
בשתיקתם אֵל ואדם.
או שהוא מגביר את תנועותיו ומנתר
מטרמפולינת הנייר
ומסתער על שביט העולם
הגדוש
הטס מולו
ענת, כתבת את זה יפה ועדין, מתומצת, אבל אני חושב שכל דבר הוא קרש קפיצה!
מה שכתבת, נועם, כתגובה (מלבד השורה האחרונה) הוא כמעט שיר לעצמו. אם תמשיך, אוכל לשמוח שהייתי אני לך קצת מקפצה לעצמך, וחוזר חלילה.
הבעת חוויה של ניכור שחש המשורר כלפי שירו לאחר שסיים לכותבו ואת החוויה הזאת תארו משוררים רבים בינהם ביאליק
( ואני בחלבי ודמי את הבערה אשלם)ורחל הכותבת שכאבה הפך בשיר למחרוזת מילים מלבבת ו את תוגת הלב הכורע "יד כל במנוחה תמשש"
השיר הוא מעין סובלימציה של הכאוס הרגשי שהוליד אותו
ביטאת באופן מקורי את החוויה הזאת ענת
שבה השיר הוא מעין מצבת ניר שלא מסוגלת להכיל הכל
כי ככה המילים
באופן תמציתי ומרוכזת, עלה בידך לגעת באחת המצוקות של חווית המשורר. . הניתוק בין חווית הכתיבה והתוצר המתרחק
באופן תמציתי ומרוכזת, עלה בידך לגעת באחת המצוקות של חווית המשורר. . הניתוק בין חווית הכתיבה והתוצר המתרחק
התוצר מתקרב אל הכותב ככל שהוא מתקרב אל הקורא. שמחתי בתגובתך האנונימי/ת
כן, העיבוד הזה שלעתים מרגישים שהוא כן מצליח לשמור ולהוקיר ולפעמים הוא איבוד. מזכיר לי גם את לאה גולדברג – "מי יאמין בהעלם הגל/בעוצמתו אשר אינה חוזרת/ לו גם נותר בכסות חולות חיוורת/ סימן של מגעו, רפה וקל.// פלטה אהבתי את אלמוגיה…"
התגובה שמתחילה "כן, העיבוד הזה" היא שלי. לי
לחנה ולי שמיטיבות תמיד, אבל תמיד לקלוט את שמאחורי קלעי השורות, תודותי ועוד. גם זאת שבאמתחתכן שורות כה נפלאות משל אחרים/אחרות הופכות את הבלוג לטוב שבחוגי הספרות. חוג פרטי אקסלוסיבי עילי ועממי כאחת. השירה אכן שווה לכל נפש שמבקשת אותה ותמיד קיים כנס שלא נס.
אהבתי. תודה.
אומי, תודה+++ על התודה שלך.
לא מבין מה הלהיטות לפרסם בבלוג שיר כל כמה ימים כאילו מדובר בדבר בעל ערך. מה, את נהנית כי יגידו לך יפה מאוד, או כשאת רואה את השיר על המסך את מתמלאת גאוה?
מה זה השורה, שעיבד אהבת חייו
בשורותיו? או שלא ידעה הכיל
בשתיקתם אֵל ואדם. איזה קשקוש בלבוש עד כי אספוק כפיים בייאוש.
לויט, את במשבר יצירה?
לא מבין מה
שורש יהודה, אולי לפני שתשרש את זדוניות מילותיך, תעקוב אחר הבלוג שלי גם מחר ואז תמצא תשובה לשאלתך למה אני מפרסמת. ואם יש זרע אנושי מעט חיובי אפילו במגרת נשמתך תבין דרכי התנהלות בינאישיות שתרומתן עולה עשרת מונים לפחות על זו שלך. סיכמנו?
ענתי, אני מאד מאד אוהבת את הגירסה הזאת, רק הייתי מוותרת על השורה האחרונה, כי הדימוי של "מצבת הנייר" הוא חזק, וכבר מכיל בתוכו את השתיקה.
ובעניין השני, לא הייתי מוחקת את התגובה של שורש יהודה, אבל גם לא מגיבה לה.