שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
זהו ראיון שערכה איתי העיתונאית אילת נגב לכבוד צאת ספר השירים "עירומה על גב סוס במונגוליה", שראה אור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד
מאת אילת נגב
השירה לא תעבור מהעולם. היא היתה ותהיה כלי תקשורתי מהמשוכללים והאיכותיים ביותר שיצר האדם. כך מאמינה המשוררת ענת לויט, שספר שיריה החדש "עירומה על גב סוס במונגוליה" ראה אור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. מבחינתה, הספר הזה הוא תמצית וסיכום שלושים השנים האחרונות בחייהן של לא מעט נשים מודרניות. אליהן היא מבקשת לדבר, וגם אל הגברים שבחייהן. "אני מקווה שאנשים יקראו את השירים כאילו הם מתבוננים מקרוב בראי – שיזהו את הפגמים והקשיים כדי לתקן ולשפר, ואולי אפילו לעלות על דרך חדשה", היא אומרת.
בדירת גג במרכז הישן והציורי של תל אביב, לויט מגדלת את שתי בנותיה, שהלכו גם הן בדרך האמנות. "גידול ילדים הוא נושא טעון ומסובך, והשירה חשופה וחושפת, כך שצריך אומץ לטפל דרכה במורכבות הנפשית של אמא מודרנית. המצפן הפנימי שלי אמר לי לא להפריע לבנותי לפתח את מירב היכולות הנפשיות להמריא עם חייהן – ולאפשר לי בבוא היום לחזור לעצמי כאישה אוטונומית".
"אנחנו נשים מכות, בועטות ומורטות שיער. לפעמים/גם לעצמנו, אבל רק לעתים רחוקות. שלא יאמרו,/אתן משוגעות. אנחנו כורתות ראשים ומשספות/גרונות ושוטפות רצפות ומדיחות כלים ומכבסות/ומגהצות ומגדלות ילדים להיות גברים,שיקומו/עלינו וינטרו ויבגדו וינטשו אותנו לאנחות…", כך כותבת לויט. היא נולדה בתל אביב ב-1958, ובגיל 25 זכתה בפרס ורטהיים לשירה על ספרה הראשון, "דקירות". כמבקרת ספרות זכתה בפרס ברנשטיין לביקורת, וכמו כן זכתה בפרס ראש הממשלה. היא פרסמה שתי נובלות ורומן, "ניקול ופייר", שראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות. את פרנסתה היא מוצאת מעריכת ספרים, שבעיניה היא כמלאכת הכוהן בקודש הקודשים של עמיתיה היוצרים.
"כל החברות שלי, רוב הנשים סביבי, כולנו באותה מצוקה שהמהפכה הפמיניסטית גרמה. במקום להשתחרר, הפכנו כנשים מודרניות לאסירות של חובות כפולות ומכופלות", היא אומרת. "בעיקר קשה מצבה של הגרושה החד-הורית. היא נותרת לגדל את הילדים לבדה, בעוד האב פורש במהירות הבזק להתחלת חייו מחדש. יחד עם זאת, אם לא הייתי מתגרשת, לא הייתי מתפתחת כפי שהתפתחתי כאדם בכלל, ובין השאר גם במובן המקצועי. לא הייתי נלחמת כלביאה על פרנסה שתחזיק לאורך שנים אותי ואת בנותי. ההכרח חשף אצלי הרבה שכבות ויכולות, שלא היו מתגלות אילו נשארתי בחממת הנישואים".
בשבע שנות נישואיה היא גם לא כתבה שירים. "המוזה נחנקה תחת המחויבות הנפשית והממשית לבעל ולבנות, עד שהתקוממה ורעמה בפרץ שירי שבעצם תיקן את חיי". כתיבת שירה, כמו גם קריאת שירה, היא חץ ישיר לנשמה, ולויט מקפידה ומתעקשת לנסח בבהירות פיוטית מצבים שלתחושתה גם אנשים אחרים חווים. "הלשון המטפורית והגבישיות האידיאית, יש להן כוח אדיר בכוונון ובהעשרת מפת הנפש של הקורא".
"תמיד מאוחר מדי אני למדה/מה היה כדאי שאהיה באהבה", כותבת לויט באחד השירים. "כל חיי אני חייבת קשר נשמתי אחד שבו אני בלי עור", היא אומרת. "זה קשה מאוד, כי הפגיעות גדולה, אבל אני לא יכולה אחרת. לעולם לא איוואש מהאהבה. חיפוש, מציאה, אכזבה – האדם חייב אינטראקציה אמיצה עם אנשים שקרובים ללבו. גם אם היא פוגענית לפעמים היא עשויה להצמיח, כי היא מחייבת התפכחות והתחשלות והתבגרות. היום אני מבינה שהחיכוך והקושי בזוגיות עשויים לתרום הרבה לבנייה האישית, ובלבד שגברים ונשים לא ייכנעו למהמורות וייאטמו אחד כלפי השני".
נפלא, ענתי מתוקה. איפה זה פורסם? בידיעות אחרונות?
נשיקות ושבוע טוב.
איריס, שמחה שחזרת. אגב, תודה עצומה על מילותייך באתר הספרים. זה נכנס תחת שמי בגוגל. אשר לראיון הנ"ל, הוא היה יוזמה של העיתון הגדול במדינה, בוצע בשלמותו, אך כפי שקורה לא פעם הזמן חלף ונהייתי "לא טרייה" מספיק. אז קיבלתי אישור מיוחד להביאו כאן בפרסום בלעדי. עוד יתרון לבעלי בלוגים – אוטונומיה!
לא טרייה? לא יודעת. אבל הכי חמה ומשביעה רעב של הלב.
איריס האהובה, את לפני חג מיוחד מאוד בחייך, ספרך החדש. אמצי את המושג הזה "טרייה" וירווח לך. הבלוג חם, בחוץ לפעמים קר. נכתב כאן לא אחת בעניין מה קורה מרגע שהרך הנולד בא לעולם. השעון התקשורתי מתחיל לאזול עוד לפני שהספר ראה אור כמעט. לזה התכוונתי ב"טריות". ספר בן חודש במחוזותינו התקשורתיים נחשב לא אחת זקן בא בימים.
אוסיף רק זאת, איריס, במקום לכתוב פוסט בעניין מהותי זה שעלה בינינו. לכל נערכי ואהובי – כמוך – העומדים לפני המועד הכל כך חשוב הזה של הבאת ספר לעולם, אני מציעה לזכור את ההריון, לאהוב בו כל רגע ורגע, להעניק לעובר את המיטב שבנו, ולהפחית ציפיות עד למינימום מרגע שיצא מרחמנו, ולשמור לו ולעצמנו חסד הבאתו לעולם – בלי קשר לשום כלום. ומי שנפשו לא בנויה ליח"צנות בקלות – שלא יקלקל את יום חגו בהזעה, אלא רק שיישא תפילה שהכול יהיה כדברו. וזה כל זה בלי שום לראיון הנ"ל כי אם חוכמת חיים וניסיון מצטברים – ולטובת השקט הנפשי קודם כול.
ראיון יפה ורגיש ,אהבתי את הגדרת השירה כחץ ישיר לנשמה ומסכימה עם דבריך שהלשון המטפורית של השירה מעוררת ומעשירה את מפת הנפש של הקורא,
וכן חשובה האינטראקציה ,עם הזולת אך לא במחיר החופש והדיכוי
מאחלת לך , ענת, שתהיי תמיד באהבה אותה הוויה ניסית שמצמיחה שירים
אמן ואמן, חנה היקרה. ושנהיה כולנו באהבה וטובה, בלי חשש "רומנטי" שהשירה מחייבת שברון לב. ובכלל, כעיקרון אישי שלי, חיי אהבה נעימים חשובים ויקרים מכל דבר שיר – קודם כול לבעליהם.
אין כל חשיבות לכתבות בידיעות – הם לא מוסיפות למכירות. אפילו כתבות שער על סופרים לא בהכרח יביאו קונים. וחוץ מזה ברור שזה לא פורסם, לא בגלל טריות. אלא כי לא כתבת שאת לסבית שוכבת עם ערבים, נרקומנית ואביך היכה אותך למוות כשהיית קטנה. וברור שזה לא פורסם כי את לא אילן שיינפלד שיש לך חברים בידיעות שיעשו עלייך כתבת שער, וייתנו לך ביקורות מפה עד הודעה חדשה.
בתור קשיש, אני זוכר, שגם אני חוויתי פעם ראיום עם כתבת ידיעות. אני דברתי על משהו אחד והיא שאלה: שכבת עם ערבים?
אני דיברתי על משהו שני והיא שאלה: נו, אז איך זה לשכב עם ערבים?
הראיון הסתיים אחרי עשר דקות-עם מוחטה שהכתב קיבלה ממני ישר לפרצוף שלה.
שמה אגב, ענת מידן – מתמחה בכתבות קורעות לב על נדכי העולם.
לא נורא, יצא הפסדי בשכרי כי קיבלתי כתבת שער במעריב. לא היו מכירות אבל היו ים זיונים….גם זה משהו בימינו…
בוקר אור ללב החדש. א. הצחקת אותי. ב. מהות הדברים שעליהם כתבת יש בה הרבה מן האמת גם בעיני. ג. אחרי חנוך לוין שעשה אמנות-על גם מ"לשון גסה", היטשטשו הגבולות אצלי גם לגבי לשון השיח של אנשי רוח כמוך – בין גסות לשמה לגסות בטעם וכאמצעי לביטוי רוח במיטבה. אתמול כתבה אסתר כתגובה בפוסט אחר – שגם תלמידיה קוראים את המטע… ודי לחכימה ברמיזה.
ראיון יפה ואילת אישה ישרה וטובה.
שמחה מאוד במשפטך האחד, יעל.
ראיון יפה ומעניין. כמו שציין אחד המגיבים בלשונו הציורית (המשיח) אני לא בטוח שיש מי שקונה ספר בעקבות ראיון שהרי ספרי השירה בין כך כמעט ולא נמכרים. אבל ברור לי שבלי הראיונות כמעט ואין סיכוי שמישהו בכלל ידע שהספר יצא.
נהוג ללעוג לאתר ה"בננות" אבל אני ראיתי מנסיוני שרבים (לא משתתפים קבועים באתר) נחשפו באופן נרחב יותר לכתיבה שלי דרך ה"בננות". זה אמנם התחיל בדרך כלל בשיר שפורסם באחד מהעיתונים היומיים חלקם שפורסמו במדורים הספרותיים, אך חלקם גם בעקבות הראיון שערכה איתי דפנה שחורי ב"ישראל היום". משם גוגל הוביל אותם לבננות.
לכן, כל חשיפה של הציבור ליצירתך ולא לעירומך, הוא רצוי.
בהצלחה
גיורא
אתה צודק, גיורא. אם הראיון הוא כשאתה יוצא במיטבך ולא צהוב אזי זו בעתם כמו מודעת פרסומת מרשימה. בלעדיה הכי עניינית אי אפשר לדעת שספר בכלל ראה אוויר עולם. וזה מה שצריך לזכור. אפס ציפיות. לעשות את המינימום – החתלה מינמלית ולהמשיך הלאה. והמטע הוא לפחות בעיני ערוץ נפלא, ובעיקר תלוי אך ורק בשיקול דעתו של בעליו. ומי שקורא לספרו עירומה… הוא בדרך כלל לבוש כנזירה.
לכל מי שהפך את הפוסט שלי לבמה להשתלחויות, רק כי נמנעתי בעת היעדרי מסגירת הערוץ, מעכשיו אני בבית. הפוסטים שלי הם דמוקרטיים, עד גבול מסוים. אתם מוזמנים רק עם קפה ועוגה. ורצוי טרי ותרבותי. מהי תרבות? תשאלו את אלן גינזבורג, ז'אן ז'נה , חנוך לוין וכו'.
משיח יקר אודה ולא אבוש כי הפרגון שלך מחמיא לי, ואולי יותר מזה משמח כי להיות בטווח חיציך זה לא כיף גדול. כיוון שאני נוהגת להגיב לכל מגיב, אגיב גם כאן ביושר מוחלט – בבקשה אל תפנה חצים דרך הפוסטים שלי כנגד עמיתי, שחלקם כבר יקרים לי ביותר. הצעת לי לא אחת לכתוב למגרה. וצדקת ולו מן הטעם שהתבוססות בחרפות ובחשבונות הכי מסיטה ומדיחה את רוח היוצר מהעיקר. אתה אמנם משיח, אבל לפעמים הסוס שלך שחור מדי.
סליחה התבלבלתי או בלבלתי בינך לבין האביר… התכוונתי חמור שחור, או שמא בימינו מכונית שחורה של קברנים… אני מאמינה שימות המשיח יכולים להתקדם בקצב מהיר יותר לאו דווקא על ריבוי גוויות אלא בסוג של תיקון מסוג אחר.
מי זה זרגיגון בן שפיכון המתחזה למשיח המסריח או כפילו הדביל? כך או כך, אלה דברי הבל ורעות רוח. וסתם ככה, קראתי אתמו בספרו של אילן שיינפלד "וראשיתו באהבה" – ספר נפלא. אני ממליץ לך עליו.
אני זוכר בתור קשיש איך באתי פעם לבית קפה הכושל שלו (הוא כושל בספריו עזקיו ובתי קפותיו) מיד הוא הסתער עלי בחיוכים דביקים ולחיצות יד חמימות ומיוזעות. והנה על השולחן היה מונח ספר שלו למכירה. ככה לצד התפריט. זה שיווק! ענת פתחי בית קפה ושימי את ספריך בין המלח לסוכר! את בסט סלר בוודאות.
או אולי כמו שיינפלד שאיש לא רצה בספריו תפתחי הוצאה ובמקום שופרא תקראי לו שופכה – או שפיכה. (מוקדמת תמיד במקרה של שיינפלד)
להמליץ למישהו על שיינפלד, זה כמו להביא מתנה לאחרים בונבוניירה מלפני שלושים שנה…בחיאת זום זום
תמיד חשבתם ששינפלד אילן עני? טעות. העו"ד שלו במשפט הדיבה שלו נגד ליאור עזיז לוקח שלושים אלף שח מינימום שכר טירחה. כנראה ספרו האחרון בידיעות ספרים שמכר חמשת אלפים עותקים הכניס לו ים כסף. או שהוא מבין שכל החיים שלו מונחים על הכף במשפט זה ולקח הלוואה או מישכן את הוילה שלו בנווה צדק…
בננות בלוג יקבלו עידכון למשפט-בואו בהמוניכם לחקירה של עזיז את שיינפד כשהוא על דוכן העדים…מאז הצליבה של ישו לא יראה מחזה שכזה…
טוב, אז אנחנו החלטנו להמליץ בכל זאת על ספר שיריו של אילן שיינפלד, "עושים אהבה בלשון". ואתה, משיח שקר קטן וחמוד, אל תנדנד את פעמון עכוזך הסרוח.
הוא יהיה כל כך בדיכאון שאולי סוף סוף לראשונה בחייו הוא יקבל השראה ויכתוב משהו משמעותי ויפה. הרי לנקד הוא כבר יודע…יקראו אולי ספר רשימות מבית המוות (כמו דוסטוייבסקי שגם לו היו כתבות בידעות ופרסם סיפורים בווינט!!)
אכן , אין זה מנומס למחזר שוקולד שפג תוקפו. ובהזדמנות זו אזכיר לך להימנע מביטויים כלל לא נחמדים.
בברכה
אסתר
מי את אסתר? מהבלוגיה?
מי התעניין ?
מה הסטייה שלך? אני מאוהב בפזילה של מנחם פרי, זה גרם לי להוריד חולצה.
והאמת עזיחז הוריד חולצה לא בגלל הבת היפיפיה בלשון המעטה של פרי (דומה לו שתי טיפות מיים רק בלי מקטרת). הוא הוריד חולצה בגלל שלושת השוטרים הכוסונים שבאו לעצור אותו. והוא עוד איים לרצוח את הבת של פרי יערה מול שלושת הכוסונים בתקווה שהשוטרים יתפסו בו ויחבקו אותו בכוח…אבל לא! השוטרים הגברים גברים פשוט לא עשו לעזיז כלום והוא ברח חזרה למאורה שלו. מוזר לא?
או שעזיז כל כך מכוער שהשוטרים לא רצו לתפוס אותו או שפרי יערה אמרה לשוטרים: עזבו אותו-אני רוצה אותו הלילה במיטה.
או- שהכל מעולם לא היה ולא נברא?
אה…………….!!!!!!!!!!!
גם אלו דיבורים לא מנומסים , ועדיף היה שלא ייאמרו.
בברכה
אסתר
מה קורא לך עדינת הנפש ומצועפת העיניים?
תארי לעצמך כי חנוך לוין היה מקשיב לעצותייך? לא היה כותב כלום והולך לעבוד בזבל!
ומה עם זאן זאנה? ואלן גינזברג? היו מקשיבים לך והיו הופכים לחרא כותבים (חרא זה לא מילה גסה אסתר, זה מה שאת מטילה כל בוקר וערב לאסלה שלך)
אז זיין חרא כוס תחת ועוד…ביטויים לגיטימיים בהחלט. מפריע לך? לכי לקראו סמדר שיר ולשמוע שיר של הראל סקעת..
כבר אבוא חשבון עם התלמיד , בשנת הלימודים הקרובה.
ובינתיים- אזכירך לרסן את הביטויים הבלתי פרלמנטריים. אני קוראת אדוקה שלך , אבל קשה לי עם חוסר הנימוס.
מסרים ברוח זו העברתי בזמנו גם לחנוך , ז'אן , ואלן.
בברכה
אסתר
אלן גינזברג שואל מה לעשות עם השורה בנהמה שמדברת על השמוק בפה? להשמיט?
להוציא מהדורה חדשה. רק תגידי אסתר, וכבר יוצא לדפוס. עליי באחריות.
קח כבר את אסתר ולך תזדיין איתה – זרגיגון!
מה קורא לך עדינת הנפש ומצועפת העיניים?
תארי לעצמך כי חנוך לוין היה מקשיב לעצותייך? לא היה כותב כלום והולך לעבוד בזבל!
ומה עם זאן זאנה? ואלן גינזברג? היו מקשיבים לך והיו הופכים לחרא כותבים (חרא זה לא מילה גסה אסתר, זה מה שאת מטילה כל בוקר וערב לאסלה שלך)
אז זיין חרא כוס תחת ועוד…ביטויים לגיטימיים בהחלט. מפריע לך? לכי לקראו סמדר שיר ולשמוע שיר של הראל סקעת..
מה קורא לך עדינת הנפש ומצועפת העיניים?
תארי לעצמך כי חנוך לוין היה מקשיב לעצותייך? לא היה כותב כלום והולך לעבוד בזבל!
ומה עם זאן זאנה? ואלן גינזברג? היו מקשיבים לך והיו הופכים לחרא כותבים (חרא זה לא מילה גסה אסתר, זה מה שאת מטילה כל בוקר וערב לאסלה שלך)
אז זיין חרא כוס תחת ועוד…ביטויים לגיטימיים בהחלט. מפריע לך? לכי לקראו סמדר שיר ולשמוע שיר של הראל סקעת..
יאללה, נזיין את אחותך, זרגיגון, ונוריד אותה אחר כך עם המגבון באסלה.
מנחם פרי – הוא ענק
נעה מנהיים – שגיאת תרבות
אילן שיינפלד – יהודה הלוי של זמננו.
אתה נפל בן שפך בן קרץ בן שרץ בן ניפוחת – חרצף ירקוני.
עזיזון בן אפסון, האם שזפו עיניך את ספר השירה המהפנט "לטאה מכושפת"? כי אם לא, אנחנו ממליצים לך לקנות אותו אצל הבוקיניסטים יד שנייה, מחירו: 200 שקל, בשל נדירותו ובשל מחברו הלוא הוא המשורר – אילן שיינפלד הנודע. אפילו נעה מנהיים המליצה על הספר פעם בעיתונות, ובשיחה מלב אל לב הודה מנחם פרי ביופיו. התבשם גם אתה – כותב בינוני שכמותך, ואולי שבר משפט מקורי יבוא במוחך המעוך.
חיפש בחנויות באלנבי ואצל רובינזון ספרים ואין להשיג את הספר הנדיר הזה!! לא יאמן, הספר שעזיז ביקש משיינפלד דרך הנט להכניסו אליו…הוא חייב עותק להראות לשופט על השיר של דנה ג פלג שהוקדש לשיר של עזיז, ושיינפלד קרא בנט שעזיז איים עליו שאם לא ישרוף את הספר של דנה פלג-עזיז יירצח אותו!
שיינפלד יסביר לשופט איך הסיק שסופר יבקש לשרוף ספרים של אחר שכתב עליו שיר בהוקרה לו…
אז תן מחיר 50 שקל ואני קונה..
אתה כבר אינך כותב ברור, שוב הליתיום השפיע. תכף תכתוב שאתה המשיח ואחרי זה בשמונה תהפוך לדוד המלך או לאליהו הנביא. מה יהיה?
ומה עם איזה היים, איזה המנון נערץ לנעה – מנהיים? אנחנו מחכים…
תיזהרו שלא נזרגג גם אתכן במנושון.
המשיח יסלח לי אם מחקתי גם אותו בשוגג, והוא ממילא נגד רייטינג גבוה בכל מחיר, וכך גם אני.
תבורכי
אסתר
קראתי והתענגתי, תודה ענת..
שמחה תמי שביקרת אצלי, ושעזבת והותרת את מילותיך המשמחות+. לילה טוב ונראה מה תלדי את יום-מחר
ענת ריאיון יפה (כלומר מה שעבר ממנו לכתבה)!
הצלחת להעביר בו את האמונה שלך ברגש עמוק כבסיס ליצירה. פעם שמעתי את עמיחי באיזה ערב מסביר שלדידו כתיבת שיר היא צילום של מציאות רגשית, ספרי השירה – אלבומי תמונות. ביי!
מי זה המחרף והנביא בשער הזה, עזיזון זרגיגון בן שפיכון נין אפסון, או סתם אפס המקנא בכשרון של שחר מריו מרדכי הנפלא. כך או כך, אכול את מיצי הקיבה המרירים שלך והתעכל והתעקל לך אל תחתית הביוב. המלצה: פחות כדורים, אתה תכתוב אולי יותר קוהרנטי. בינתיים די נחמד לראות אותך מוריק מקנאה.