מְחַל נָא, אבא, על שהוֹבָלְתִּי אוֹתךָ
אֵל הַר העֲקֵדָה, בְּלִי להבטיח שתחזור,
שלא תִּיפּוֹל בִּן לַילָה
שֶהָיָה עָשוֹר,
שלא הפצרתי בְּךָ לְבָקֵש
ממני שׁאֵמְחַל לך
כדי שאוּכל לשוּב אליך,
וְלא בְּאיחוּר גָּדוֹל.
לפעמים כשעובדים על שיר, למען יהיה איזון נכון בין "גילוי לכיסוי", מוחקים בשגגה מילים שאולי היו חיוניות להבנתו האלמנטרית. כיוון שבשבילי העברת מסרים היא עיקר מעשה יצירתי, נוצרה בי תחושה מעיקה, נוכח שלל התגובות שפרסום שורות השיר שלמעלה זכה בהן עד אמש, שהכיסוי – האניגמטיות – גרמה להחמצה. הנה הגרסה המוקדמת, לפני שיד העורכת ענת אולי פגעה בה… תודות עמוקות לכל מי שהציץ ב"אבי – עשור בלי" ונפגע לטובה.
אני מאוד אהבתי את "אבי עשור בלי". לא הייתי משנה אותו. וכשאני קוראת עכשיו את הנובלה הצנומה והתמציתית והחודרת שלך, החדה כסכין, אני לומדת עוד מהיכן באות מילותייך והרעיונות שלך.
תודה, יעל, על המשוב החשוב הזה. משיחנו במטע הזכיר ביום שישי ימים קדומים בהם יוצרים התבודדו בהרים ו/או שיגרו טיוטות לחברים קרובים. בעידננו המבדל והמנכר, אני מוצאת דווקא פיצוי הולם ביותר בעמיתי שכאן לחסר במי שפעם זכו בתואר "חברי היוצר", שעמם נהג להתכתב כדי להשביח את יצירתו, כי האדם לא לבדד ישכון. וזו לראיה.
שתי הגרסאות יפות בעיני, ענת , אלא שגירסה זו נוגעת במיתוס העקידה ועושה בו שמוש אחר, מהופך -לא הילד נעקד כי אם האב
בגירסה המצומצמת הקודמת זה לקח אל העולם האסקימואי שם הלכו הזקנים להר כדי למות
ואולי כאן הדוברת חשה אשמה על שזנחה אותו
שני השירים יפים בעיני השאלה מה מנעד האסוציאציות והמשמעויות שאת רוצה לתת לשתי השורות הראשונות האם למקד זאת סביב העקידה
או ליצור מנעד רחב יותר
עכשיו יש לי בעיה רצינית… ימים יגידו. תודה חנה
בהחלט נפגעתי לטובה.לכאב,בעצם.
כיוון שהגאולה היא לא אחת דרך הביבים והמכאובים, אז אראה בשיתוף מכאובנו אפילו ברכה ואף הקלה פורטא, ואם נשיג זאת דרך שירים ופרוזה – ממש הללויה.
לא שמה שהיה כתוב לא היה מעניין , היה לי עמוס מידי למחשבה ולרגש. עכשיו אני יכולה להתייחס ואוהבת מאוד. והאיחור,אשמת כולנו…
על עניין הקריאה "באיחור", מירי – לעולם לא מאוחר ואין בכלל מוקדם ומאוחר. כל דבר בעתו. כך לגבי האיחור בכל עניין מהותי אחר בחיינו, ובלבד שהכול ככלות הכול לטובה טאז גם ניתן לראות הכול מחדש רטרטספקטיבי. יחד עם זאת, זה מכבר אני "חוקרת" ביני לביני את הדינמקיה בבלוג. לא אחת אני מוצאת עצמי מחמיצה פירות נפלאים רק משום "שטף" הכותרים. זה מעולה אבל גם גורם לא אחת להחמצות. אז שמחה שלא החמצתי את עינייך ועיני הנפש שלך. הן יקרות לי.
באיחור התכוונתי למשפט האחרון בשיר. לא יכולתי להתייחס קודם למרות שקראתי מהסיבות שמניתי לעיל. עכשיו היה לי נהיר וחד ואף שלם.
קראתי שם שוב ואני שלמה עם חוסר הבנתי ורצוני להבין אותו, למרות דימוי הדריכה המקסים.
מירי, הבנתי את האיחור על כל משמעויותיו ובמיוחד את "האיחור אשמת כולנו". אף פעם לא מאוחר לאיחוד הלבבות שיסיר אשמה. ואז אין מוקדם ומאוחר. תודה על העיון והמשוב הנוספים לצורך השלם בינינו.
אני אוהבת את שתי הגרסאות, חזרתי אל הקודמת כדי להשוות ומצאתי שם גם חיבוק, והנה אחד חדש {}
אז הנה עוד חיבוק אחד להיום. ואגב, את הראשונה שעוררת בי היסוס לגבי אפלת היתר בשורות שפורסמו גם היום. כי כידוע לשתינו – ואם לא אז אגלה עכשיו – תפיסתך שנונה וחדה כתער לבבי נוצץ.
כתער לבבי נוצץ!
וואו. לא רק חיבוק אלא גם מתנה… הצטיידתי לקראת המשך היום. תודה!
gg
איטבח אל יהוד
נחזיר את ירושליים נחזיר את השטחים נחזיר את יפו חיפה ועכו, נחזיר את תל אביב
רוצה ללכת למסיבה עם ערביות ברעלות, לעשן בנרגילה ולומר אינשאללה מוחמד עוד יגיע
רוצה להיות עוד יותר עשיר משאני עכשיו, רוצה עם כל הבחורות לשכב, רוצה שיחרטו את שמי על השמיים בזהב – אני צ'יקו ארד
אין ממני גדול נעלה ומיוחד
יש לי חברים בתקשורת יש לי חברים בשוק ההון יש לי חברים בפוליטיקה ובכל מה שמדיף ניחוח סירחון
אני ציקו רועי ארד אז בואו לנשק לי את היד!!!
איבטח אל יהוד איטבח אל יהוד, בואו נחזיר את הטרור אל רמלה לוד
מרחבה, משטי השלום לעזה, בואו את לוחמי השייטת לרצוח.
תפדאלו, גיבורים ערבים אהובים, בואו ביהודים בכל הארץ לטבוח.
איטבח אל יהוד איטבח אל יהוד
מי אמר שלהיות נאצי בישראל זה כבר אבוד?
משיח, אני לא אמחק את פיוטך, כי כנראה גם זה פאן שלך… ולתחושתי, לא לטובת ימות המשיח. מקווה שאתה לא לוקה בתסמונת ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. כי משיח הוא משיח. אין לי מושג מיהו ומהו, רק פנטזיה על מישהו משכמו ומעלה.
תביני-שירה זו לא קומיניקציה-ולא תקשראות בין אנשים-זה לא סלולרי-שירה זו שליחות ורצון לאחד בין הדמיון של המשורר למציאות ולהעברי מסר אל הקורא.
יש לחזור לכתוב למגירה…
בן ישי או שמא המשיח במיטבו גם אם אני חולקת עליך – בעיני, ומתנצלת אני, כל יצירה באשר היא היא קומוניקציה. תשאל את אריסטו. מה שכן, יכול בהחלט להיות שתפיסותנו את עניין הקומוניקציה שונות בתכלית. אמנות היא קומוניקציה עילית. מה שכן, בעת הכתיבה היוצר כותב לקירות ביתו פנימה. וזהו. מה ומי שנשאר אך ורק בין קירות הבית עלול למות בו בטרם עת. מה דעתך על זה?
לעניות דעתי, יעצירה היא בריאתו של עולם חלופי בכלים שהולמים את תכלית הבריאה.
על-פי שיטתי, האדם אינו "נזר הבריאה" אלא "בורא הנזר" — והתפיסה הזאת מסלקת כל אֵל מעולמי שלי.
בשורה הראשונה צ"ל "יצירה".
בורא הנזר – מבריק. ומהי תכלית הבריאה, לשיטתך?
למשיח ולענת (השמות מופיעים לפי סדר האלף בית ולפי החשיבות)
אמיר אור כתב על זה מאמר מצוין. הנה הקישור:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2638&blogID=182
גיורא הצחקת אותנו (אותי בטח אולי גם את המשיח)… המשיח על פי תגובתך "ניצח", הפך חלק בלתי נפרד מהמטע. ותודה על הלינק שאקרא בשקיקה את שצפון מאחוריו.
היי ענת
משום מה לא ראייתי את הגירסה הקודמת, אך זאת נועזת, לא יודעת למה אמרתי נועזת, כי יש פה איזה הבנה על החיים, שלא הפצרתי בך שתימחל לי, זה כל כך עמוק בהבנה.למרות ההפצרות לפעמים זה לא עוזר.
אבל לפחות ניסיתי.
ועכשיו אקרא את הגירסה הקודמת מענין מה ההבדל.
ואגיב שם.
להתראות טובה
טובה, פספסת כנראה את הפואנטה המהפכת… לא הפצרתי בך שתבקש שאני אמחל לך… כי בקשת המחילה של הורים מילדיהם מקצרת מאוד את דרך הפקת היין.
עקרון השיר המתהפך ועיין מנחם פרי
מיהו המגיב? גיורא לשם? מכל מקום תודה על אזכורו של מאמר מכונן, שפורסם לפני שנים בכתב עת נפלא בשם "הספרות". אכן מנחם פרי ידע ימים טובים ומעשירים – אותו ואותנו.
ענת,
זו לא תגובתי.
לעולם אינני מגיב כאלמוני. אני תמיד חותם את שמי ואת כתובת האי-מייל שלי.
אני אוהב את המינימליזם שבשיר – הוא נותן מרחב מחיה לצער שעולה ממנו