מה בין אשת פוטיפר לבין אהבה

עיקר הסיפור על אודות אשת פוטיפר נסב סביב שתיים מתכונותיה. התכונה האחת היא יצר מיני מוגבר, ואילו התכונה השנייה הינה דחף נקמנות מהול  בתחמנות ובתככנות.  שתי תכונות אלה מתמזגות לרשעות בטהרתה.

 הכתוב המקראי אינו מציין קיום רגש כלשהו של אשת פוטיפר כלפי בעלה הסריס. נעדר גם ביטוי כבוד לעצם היותה אשת-איש, ועוד מבכירי אנשי מצרים. אפשר בנקל להניח כי אישה תאוות סקס כמותה נישאה לגבר חסר כוח גברא רק בשל שאר המנעמים שהעניק מתוקף משרתו הבכירה – שר הטבחים.

 כאשר מופיע העבד יוסף בביתה, בעוד שבינו לבין פוטיפר נרקמים יחסי רעות חרף הבדל המעמדות והודות לכך שפוטיפר מזהה את הערך המוסף של יוסף כאדם מבורך אל, הרי שאשתו היקרה שמה עליו את עיניה רק משום יופיו החיצוני. הדבר מצוין פעמיים ברצף – יפה תואר ויפה מראה. זה ורק זה הילך עליה קסם וגרם לה לפעול לא כגבירה, כי אם כחיית טרף מיוחמת.

 הדיאלוג שמתפתח בין השניים הוא של חירשים.  אשת פוטיפר מדברת אל הגבר הנכסף רק בשפת הגוף. ואילו כל דיבורו של יוסף במילים של קדושת כבוד האל וכבוד האדם. אך דבריו נופלים על אוזניים אטומות, מבלי שיצליחו לשכך ולהרגיע ולו במעט את יצריה הבוערים והרעבים של החמדנית המינית.

 המשפט האחד והיחיד שהיא מסוגלת לומר ליוסף הנזירי – "בוא ותשכב איתי" או בלשון הספר הקדוש – "ויהי כדברה אל יוסף יום יום… לשכב אצלה להיות עמה".

 ואז, כאשר הטורדנית המינית נדחית שוב ושוב, יצרה המתוסכל מגיע לשיאי שיאים של היעדר בושה, ביישנות או מוסריות היאה לאישה נשואה. בעורמתה ובייאושה כי רב היא מנצלת שעת כושר כאשר אין איש בבית מלבדה ומלבד הגבר שאת גופו היא חומדת. אז היא תופסת בבגדו במטרה אחת מפורשת וגלויה – להסירו מעליו ולשכב עמו.

 אי אפשר לדעת האם היא בכלל נשאה חן בעיני הצעיר השרמנטי. דבקותו בערכיו היא מעל הכול בעיניו. כנגד התובענות הנשית שעל סף אונס הוא מוותר על בגדיו, אך לא על תום חמודותיו. "וינוס ויצא החוצה", כך נכתב, כשאברו הרדום שלם אך גלוי דיו כדי להרשיעו. הפוך על הפוך. כלומר, אילו הזדקר אבר מינו ונעתר למגע הבין גופי המיוחל, לא היה מוצא עצמו מושלך לכלא. ההפך מכפי שצריך היה שיתרחש בעולם אנושי מוסרי, האישה הזנותית מתגלה כמנצחת כל ערך ראוי בין בני אדם המותרים ונשגבים לכאורה מן החי.

 לא זו בלבד שהיא אינה מנסה לקבור את ניסיון בגידתה בבעלה והשפלתו תחת העבד שאותו הרים למעמד-על בביתו – העניק לו הכול מלבד את מנעמי גוף אשתו – היא מפיצה גרסה הפוכה לאמת ואינה עוצרת גם כנגד בעלה הפתי, שאינו בודק בציציות סיפורה על אודות ניסיון השווא של יוסף לשכב איתה.

 כנראה כדי לבדוק את אמינות סיפורה וגם ליצור לעצמה אליבי, היא מזמינה קודם כול את כל אנשי ביתה ומגוללת באוזניהם את הסיפור – "ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול. ויהי כשמעו כי הרימותי קולי ואקרא ויעזוב בגדו אצלי וינוס ויצא החוצה." איש מבין באי הבית אינו יוצא להגנת יוסף, וגם זה לא במקרה, שכן את זאת בדיוק ביקשה המכשפה. היא השיגה זאת בין השאר הודות לכך שעוררה בקרב דרי ביתה איבה כלפי העבד שבעלה השליט עליהם – "הביא לנו איש עברי לצחק בנו…"

 אט אט ובעצם די מהר מסתבר שגבירתו של פוטיפר  לא רק  יודעת להתבטא  ולהפליא בתיאור אירועים, אלא שהיא מצטיינת בכישרון דרמתי רב ביותר.

אחרי הפרולוג מתירה לעצמה "השחקנית" לנוח עם אבזר – מוצג מספר אחת של הדרמה המפוברקת – "ותנח בגדו אצלו". ככלי זין היא שולפת אותו נוכח בעלה וחוזרת בדיוק על אותה גרסת טקסט מן הפרולוג כנגד באי ביתה. בהבדל אחד – במקום "לצחק בנו" היא אומרת "לצחק בי". כי מה נורא יותר לבעל – סריס או לא – מלשמוע שהעבד שעלה לגדולה בזכותו מבקש לגמול לו על ידי השתעשעות באשתו ואיתה על חשבונו.

 לכל אורך הסיפור מודגש שוב ושוב עניין אחד – ההבדל בין דין שמים לדין אדם. שכן אלוהים רואה ללבב גם כשהלבב אטום וריק. ואלמלא האל שראה הכול, היה יוסף נמק אולי עד אחרית ימיו בבית הסוהר רק בגלל התנזרותו מנשים שאין להן אלוהים ושאין אלוהים בלבן שאינו יודע אהבת אמת מהי.