שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
עונג שבת בלעדיךָ, הכי איתךָ.
סירֵי הלב מבעבעים,
חלה נבצעת בְּיד רפָה.
אתה מעבר לְשולחן הזוי
בְּעיניים כָּלוֹת, מברכים
בְּקול אחד על הנרות,
חולקים תפילת איש
בְּאישה, לִראוֹת רוח אחרת
מן ההבל שידענו.
עונג שבת בלעדיךָ, הכי איתךָ.
סירֵי הלב מבעבעים,
חלה נבצעת בְּיד רפָה.
אתה מעבר לְשולחן הזוי
בְּעיניים כָּלוֹת, מברכים
בְּקול אחד על הנרות,
חולקים תפילת איש
בְּאישה, לִראוֹת רוח אחרת
מן ההבל שידענו.
מקסים ומכמיר. סירי הלב המבעבעים והחלה הנבצעת ביד רפה.
תבורכי איריס הרחוקה קרובה וחמה על בעבוע הלב הנוסף שגרמת הבוקר ליום במלואו. שבת שלום ורוב ברכה
"לראות רוח אחרת מההבל שידענו"
שורת שיר יפהפיה בתוך שיר נפלא ועמוק
שהרי ידוע איש ואשה זכו – שכינה ביניהם
כה יפה תארת בשירך את קדושת האחדות הזוגית הזאת
התגובה למעלה היא שלי שוב נשמטים השמות
תודה חנה על חתימת מילות לבך ועל חתימת שמך.
לענת לוית. שיר!!! וראיתי לנכון להביא את הנגטיב ממקום קרוב-רחוק: מ…
באגדות החורבן בגטין נח, ע"א –
אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: "ועשקו גבר וביתו איש ונחלתו": מעשה באדם אחד שנתן עיניו
באשת רבו [הבוס שלו~], ושוליא של נגרים היה. פעם אחת הוצרך (הבוס שלו) ללוות כסף, אמר לו (השוליא): שלח את אשתך אלי
ואלווה לך. שיגר אשתו אצלו, שהה עמה השוליא שלשה ימים. קדם הבוס ובא לשאול: אשתי ששיגרתי לך היכן היא?!
ענה השוליא: אני פטרתי אותה מיד, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה [אנסו אותה?] בדרך. אמר הבוס: מה אעשה?
אמר השוליא: אם אתה שומע לעצתי גרש אותה!
אמר הבוס: (כתובתה מרובה)אצטרך לשלם לה פיצויים הרבה!
אמר השוליא: אני אלווה לך ותן לה.
עמד זה הבוס…וגרשה,
הלך השוליא וחי איתה .
לבוס לא היה כסף להחזיר לשוליא… הציע לו השוליא: תעבוד אצלי במקום כסף—
והיו השוליא והאישה יושבים יחד ואוכלים ושותים והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן, ועל
אותה שעה נחתם גזר דין. ואמרי לה: על שתי פתילות בנר אחד[11].
לאלמוני היקר: סיפור קשה סיפרת. שהשם יברך והשיר גם הוא ירכך. כוחן של מילים להוות גשר ולהרחיק נדוד.
מכמיר לב, ועם זאת ענוג כל כך.
מילה נוגעת בי במיוחד זו שבחרת למען שירי – ענוג. מילה רבת עונג. תודה סיגל
אמן
נוגע מאד ענת, בתוך כל היש נוכח האין. מרגש
ריגשת מאוד, אורה. תודה!
שיר של געגוע, כשטוב לנו יש לעשות הכל שהטוב ימשיך ולא נצטרך להתגעגע. (כך לפחות אני).
כמה חכם, גליה, ועד כמה קשה ליישום… אולי חוכמתנו כתולדת שנותינו ועייפותנו תחדד את זיכרוננו הנפשי לזכור את העיקר ולעמול לשמרו, הגם אם בכוחות מתמעטים והולכים. להתמקד ולא להתפזר. שבת שלום ומנוחה ליגעה וגם ליגע….
הגעגוע והריחוק הכפוי כמסלול להתעלות ולבחירה מחודשת בטוב. השימוש המדוד במטפורות מעצים את הניסיון. נקווה תמיד למצוא רוח אחרת מן ההבל שידענו. שבת שלום ענת
תאמת את מיתרי הפנימי, נועם. ראה מילותי ללי. אגב, שכחת משהו שקבענו… שמחה שקראת והגבת!
ענת!
איזו משוררת געגועים מדייקת את.
שיר נהדר.
שתהיה שבת של שמחה ונוכחות.
"אנצל" את מילותייך הטובות לי כדי להסגיר שהייתי שמחה ביותר לוותר על כל שירי שנכתבו מגעגוע בעבור קיום חף מגעגוע נכפה. אני אנוסת געגועים, ומכאן נכתב גם שיר כזה כעוד כמה. אני בעד חיים שמחים. ממליצה לכולם.
גם אני!!
אבל משנכפה הגעגוע, יש נחמה בשירים יפים כל כך. הרי הרבה אנשים מתגעגעים וכואבים, ולא מוציאים מתחת ידם שירים כאלה…
מסכימה ומקבלת את "גזרתך", לי היקרה. אם כבר כאב אז שלא יהיה לחינם… שיהיה גשר בין האדם לעצמו ובינו לקוראיו – לאהבה מנחמת ומעודדת שלא הכאב והצער והגעגעוע משבית השמחה 0 שכל זה לא לשווא ולא לחינם ולא סתם. אחוות הסובלים למען ריפוים אולי אפילו עד יום ראשון. נתפלל כל אחד בדלת אמות נשמתו היחידה והמיוחדת לו.
אני מזדהה אתך. ההבעה של הרגשות היא מצד אחד הכרה עמוקה בקיומנו, משהו מפייס, ומצד אחד יצירה של עוד בלון של טוב גם עבור אחרים. ואגב אנרגיות טובות – לא שכחתי, פשוט דחיתי. אבל – חרדל:)