התורה על פי נוגה – ב'

התורה על פי נוגה: מצא אישה מצא רע – ב'

כאשר נתחוור לשרה כי אינה מסוגלת ללדת, היא מביאה אל מיטתו של  אברהם את שפחתה הגר. אין הכתוב המקראי אומר דבר וחצי דבר על רצונו של אבי האומה לבגוד באשתו הנאווה. הוא בסך הכול ביצע את שהוטל עליו והואיל בטובו לשכב עם השפחה.

 לאחר שהגר הרתה, ולשרה נדמה היה כי בגלל זאת החלה שפחתה לזלזל בה, גובר זעמה. היא אמנם שופכת אותו תחילה על הבעל שעשה את שעשה על פי רצונה. אולם מיד לאחר שהנרצע מתנער מן הדרמה הנשית שחוללה אשת חיקו ואומר, "הנה שפחתך בידך, עשי לה הטוב בעינייך," ממהרת אֵם המשפחה לענות את שפחתה עד כדי כך שלא נמצא לה מנוס ממנוסה אל המדבר כשכרסה בין שיניה.

 רק האל נמצא אז להגר לנחמה. הוא מבטיח הגנה על חייה ועל חיי ילדהּ. אולם מדבר אחד אין הוא יכול להגן עליה – מפני יצריה החשוכים של גבירתה. "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה," אומר כבוד האל שכנראה אמר כבר נואש ממוסרות מוסריותה של האישה באשר היא ומקדמת דנא.

 ומהו שיא רשעותה של אמנו הראשונה?

לאחר שאלוהים ברך אותה באיחור רב בבן זכר – יצחק – הדבר הראשון שהיא ממהרת לעשותו, "ותאמר לאברהם, גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני יצחק." אז נכתב, "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו." הוא אינו מדבר עם אשתו  בגילוי לב על הכאב שגורמות לו מילותיה, ואף לא על עמדתו המוסרית המנוגדת לזו שלה. אולם ברור כי ההוראה האכזרית גורמת לו צער רב, בהיותה מתעלמת מרגשותיו כאב לבנו ומתחושת אחריותו כלפיו.

 מה אומר אלוהים? "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק ייקרא לך זרע." האל מרגיע את אברהם, אך מורה לו שלא יתנגד לאשתו, שיבליג ויבלע – גם בלי לעכל  – את תוצרי טבעה המקולקל. כל זאת למען שלום בית ושלמות המשפחה.