בננות - בלוגים / / האור הגנוז במילות שיר חורף
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

האור הגנוז במילות שיר חורף

 

השורות הבאות מוקדשות לאדם יקר לי מאוד, שנגע אי פעם בשורשי נשמתי. נגע ועזב לשנים רבות ושב וחזר זה מכבר כאילו לא נעלם מעולם.

 לאותו אדם אני מקדישה את השורות האלה ואת השיר שאני אוהבת במיוחד – ולא רק בימי זיכרון –  המצורף כקישורית. לאמור: יש מרחקים שנסגרים באחת (אלו שבגלגול הזה), ויש מרחקים ומרחבים שלא ייסגרו לעולם.

 דווקא בתחתיות הכאב והשכול, במחוזות הנפש שאיש מלבד האבלים לא יכול להגיע עדיהם כדי להשתתף בצער באמת, מצוי גרעין האור שמגיע לא מן העולם הזה.

 המרחק בין העולמות – זה שכאן וזה ששם –  לא יצטמצם אף פעם, אלא שבו האיחוד השלם כל הזמן.

  איחוד מלא ומואר-תמיד – גם אם בעלטה המוחלטת –  עם היקרים מכול שיונת השלום איחרה בשבילם גם בחורף 73'.

 

http://www.youtube.com/watch?v=3has-dffHSU

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט