לפני ימים ספורים החלטתי שעל אף שמעולם לא צמתי, וכנראה גם לעולם לא אצום, אנצל את יום הכיפורים לעשיית חשבון נפש. לקחתי פיסת נייר דמיונית (כמו זו שמעולם כמעט לא השתמשתי בה לצורכי קניות במכולת) ורשמתי בעט דמיוני ארבעה סעיפים, שכולם קשורים ביחסי עם זולתי. את חשבוני עם בורא עולם נדמה לי שקל לי יותר לעשות מכל מיני בחינות כשרות. בכלל, איתו הכי קל לי.
אז ככה, מבלי לפרט את התוכן שבו מילאתי את ארבעת הסעיפים (כי זה עניין אישי מדי), הגעתי לשורת הסיכום שהיא בעצם מסקנתי ליום הכיפורים ולכל שאר הימים.
מבין ארבעת הסעיפים – יחסי עם הורי (אבי אי שם למעלה ואמי שתיבדל לחיים ארוכים), חברים ("אמיתיים" ווירטואליים שזה בנפשי היינו הך), ומאהבים/אהובים לדורותיהם (אצלי הרגש לא פג תוקפו על כל המשתמע מכך – כלומר, כעסים, געגועים וכו') – הסעיף הרביעי נקבע, ולו בעיני, כחשוב מכול: יחסי עם בנותי!
הורים מביאים ילדים לעולם, וזוהי בעיני יצירתם הגדולה והחשובה ביותר. חיי עם בנותי השתיים לימדו אותי שהיצירה הזאת לעולם אינה נגמרת! כיוצרת אני משפיעה על חייהן גם כשאני משחררת…
על ההשפעה הכה גדולה הזאת של הורים על ילדיהם למדתי על בשר נפשי כל חיי קודם כול מהכיוון ההפוך – כבת לאמא ולאבא שגם במותו ממשיך לעצב ולהשפיע…
ועכשיו לעיקר, שלשמו נזדמנתי לעיניכם ערב יום הכיפורים – שורות הסיכום שרשמתי לי על הדף הדמיוני של חשבון נפשי:
טבעי ורצוי שהורים יאהבו את ילדיהם יותר משילדיהם יאהבו אותם!
טבעי ורצוי שהורים יכילו את ילדיהם יותר משילדיהם יכילו אותם!
טבעי ורצוי שהורים ידאגו לילדיהם יותר משילדיהם ידאגו להם!
טבעי ורצוי שהורים יסלחו לילדיהם יותר משילדיהם יסלחו להם!
… טבעי ורצוי שכל אחד ישלים בעוד ועוד טבעי ורצוי בעיניו כהורה לילדיו!
ומי שמצפה מילדיו להחזר שווה בשווה או לפחות קרוב לזה – אכזבתו בראשו ובלבו המטעה!
גמר חתימה טובה לכולם, ובקשה מיוחדת מבנותי: סלחו לי על כל משגי, טעויותי, מעידותי, קלקלותי. מבטיחה תמיד תמיד להשתפר למענכן – כשהפרס הכי הכי בעבור זאת הוא שדרוגִי הפנימי! תודה לכן ומלוא אהבתי לכן על שאתן כפי שהנכן.
גמר חתץמה טובה לך ענת יקרה מסכימה עם כל תובנותיך לגבי יחסי הורים ילדים צודקת
גמר חתימ טובה כמובן
חותמת על דבריך
גמר חתימה טובה לנו ולכל יקירנו
היי ענת, מסכימה שצריך לתת בלי לצפות. לילדים – ובכלל…
גמר חתימה טובה
בני אדם מרגילים אותנו לא לצפות:) והילדים הם גדולי מורינו. גמר חתימה נפלאה
את כל מה שאמרת אני חשה על בשרי. זו האמת לאמיתה ענתי יקרה.
גמר חתימה טובה לך
עפרה
הבה נחוש על בשרנו ברכות הכי גדולה ורק שלא ייעשה חידודין חידודין:)
נכון לגמרי, רק אי אפשר לשכוח את המיני פנטזיות שאנו מפתחים כלפי אהבתם ואהבתנו והדדיות הקסומה כשהם כה זערורים , שהיא בעצם תלות וההתפקחות מכל זה.
ואולי בלי דמיון לא היינו צולחים את כל משא גידולם, ובלי ההבנה הבוגרת שאנו לומדים לפתח לא היינו מסוגלים לשאת את הניתוק, שהוא די קשה, מעידה אם שביתה נישאה, זה עולם אחר.
קוראים לזה לשחרר… ולהשתחרר. בתי הבכורה אמרה לי לפני זמן מה: אמא, בזכותי תלמדי ששחרור אינו ניתוק. צדקה!
חוץ מזה קלטתי שזה המבחן הכי גדול שלי – הכלה עד הסוף. אם זה לא היה מבחן ואתגר זה היה קלי קלות… והאמת כפי שכתבתי עם כל פסיעת שחרור אני עצמי זוכה מן ההפקר ובעיקר – השתחררות וחזרה לעצמי כפי שלא הייתי לפני תחילת הטיפוס על הר ההורות.