שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
לְאַט תִּזְחַל זִקְנָה בְּאֵיבָרַי
כְּנָחָשׁ, קָשֶׁה לְנַחֲשָׁהּ מִיּוֹם
לְיוֹם תַּכִּישׁ, תַּקִּישׁ בְּאֵיבָרַי,
תַּקְשֶׁה תְּנוּעָתָם לְהַקִּישׁ מֵהֶם
עַל קֶדֶם יָמַי, תְּאַגֵּף וְתָגִיף
מֻקְדָּם מִדַּי לְפַתּוֹת
לְהִתְרַגֵּל, לְתַרְגֵּל אוֹתִי
בִּלְעָדַי.
תיאור פואטי מדויק של מצב פיזי נפשי. יופי!
"מוקדם מדי לפתות" יקרה האמיני ושלחי אצבע משולשת לזקנה. חיבוק חיה אסתר
א. בהחלט ייתכן שמדובר בעיקר במצב פואטי שהוא דרמטי מעיקרו. ב. מבחינת האמת שמאחורי הפואזיה… לא בטוח שאני רוצה לשלוח אצבע משולשת. יותר מתאים לי וי. ויקטורי. שכן אותי החיים המתקצרים במלוא ביטויים דווקא ממלאים חדוות חיים ענקית. אין כמו חיים על קו הקץ – אלתרמן ביטא זאת בשיריו במשך שנים ארוכות. הלוואי עלי. וכן, אישית, משמח אותי לגלות עד כמה אני אדם סתגלן ומתיידד ומתפשר ומקבל הכול בשיא האופטימיות. בשלה לגמרי לנצח ולפרוח דווקא כשתבוא גברת זיקנה.
למקרא מילותיך על הבוקר המצב הנפשי המריא את גופי… לעבודתי על מילות אחרים…
שיר מרתק, ענת. אבל את לא תזדקני.
רות
כשאת כותבת לי "שיר מרתק" אני בעננים. לגבי "אבל את לא תזדקני", את כנראה באמת מכירה אותי. ילדה לנצח (לטוב – בעיקר בשבילי, ולפחות טוב – לאחרים בעיקר)
ענת, אהבתי את דימוי הזקנה כנחש. השורות האחרונות צמררו אותי.
אגב, מעניין שדווקא הנחש הוא סמל של הרפואה…
מתנצלת על הצמרמורת:) ומבחינתי הנחש עד כדי כך ערמומי ופתיין שאפילו הערים על עולם הדימויים האנושי ועל סופרי המקרא שתיארוהו פעם כך ופעם הפוך. ואם כבר, אז גם אותי הוא מפתה להאמין שבזקנה יש גם הרבה מרפא לכל ההבלים שמהם סבלנו רוב חיינו.
אכן כך, ענתי ,יש באמת הרבה מרפא מן ההבלים בזיקנה.יש גם את הפן הזה.
עפרה
אהבתי את תגובתה של רות. קודם כל את ושנית המשוררת ואשת הרוח ממריאה בקלילות תמיד.
הסייפא שלך נכונה לגמרי בתנאי אחד: שאשת הרוח תכיר בעפיפוניותה העל גילית
ותשכח לעתים את סימני הגיל המדאיבים…:)
אפשר בהחלט לשכוח אם בכוח הרוח מאלתרים דרכים עוקפות דאבה, ואז לפתע מוצאים רפואה. בקצב שלי עוד אחזור לרחם אמי:)
כל כך מזדהה. יש שילוב נפלא בין תוכן לצורה, למצלול.פשוט השיר מדבר את עצמו.
עפרה
האמת, הכי משמח אותי זה האפיון הפואטי, כי תימאטיקה אפשר לכתוב בשלל מבנים וצורות.
אלה הרואים רחוק – מרגישים קרוב. את הסוף. יפה ומרגש.
מה שכתבת ראוי בעיני לשיר עצמוני!
את אלופת להטוטי מילים: תכיש להקיש ועוד
ליצור מהן משמעות
יפה
כנראה שככה זה כשמאוהבים מבלי להרפות ועל פני שנים רבות: לומדים גם לשחק ולהשתעשע גם למצוא משמעויות בתגליות המשחק וגם לחשוף את מלוא המכמנים הגלומים במושא ההתאהבות…
למאוהבים בשפה לא נשקפת אהבה נכזבת היא יודעת תמיד להרעיף אם נוגעים בה רגיש
ענת, קשה לי מאוד להגיב.
אולי (אולי) כי הנושא 'פעיל' מאוד אצלי.
במילים אחרות:
השיר טוב!
אחרת, לא היה לי קשה.
תודה.
אני מקווה שהכתיבה הפיוטית תוציא את השד מבקבוק הגוף המתבלה אצלי ואצל קוראי:)
מוקדם מדי לך, ענת יקרה, לכתוב שירים כאלה. אבל מכיוון שכתבת, יצא ממך שיר נפלא, כן, ועשיר בדימויים שלו.
עיקרון הנבואה שאולי דווקא לא תגשים את עצמה… ובאמת חשבתי לפתע שיהיה מעניין איך אקרא את שורותי בעוד כמה שנים. מקווה שאצחק