שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
פוסט השבת שלי מוקדש בהצדעה אמהית גאה במיוחד לבתי בת העשרים ושתיים, דנה. בליל חמישי האחרון, בשעה אחת-עשרה, היא טלפנה בסקייפ (כבר ארבעה חודשים לא התראינו, לראשונה בחיינו, אבל בזכות הסקייפ כאילו לא נפרדנו ולו ליום) להודיע לי שנתבשרה כי מבין שישים סטודנטים מרחבי העולם שלמדו היסטוריה (באנגלית) ובוונציה, במשך שלושה חודשים, היא הוכתרה יחד עם עוד שבעה סטודנטים כ… סטודנטית המצטיינת. ההכתרה באה לה בהפתעה גמורה, כי לטענתה היא לא ציפתה לה מכיוון שלא הזיעה מי יודע מה בלימודיה. מה שכן, ועל כך אני גאה בה עד מאוד – היא פשוט למדה בהנאה!
וכאן אגלה דבר מה נוסף: במשך שנותי כאמא לתמר ודנה למדתי שיש עלי שני "כובעים" ממש לא פשוטים – אמא ומחנכת. לא תמיד שני "הכובעים" היו מולבשים על ראש נשמתי בהלימה מושלמת. ומפאת קוצר היריעה ההכרחית לפוסט לא ארחיב בעניין זה, אם כי הוא מהותי ואף הוא ראוי לספר. רק זאת, כמחנכת הונעתי כל העת על ידי מצפן אחד: להעניק לבנותי את מירב הערכים/הכלים לדעת לבוֹר לעצמן דרך חיים שתנעים להן עד כמה שאפשר.
כשדנה שאלה אותי עם שחרורה מגלי צה"ל מה עליה ללמוד, לדעתי, כדי שהדבר גם יפרנס אותה בכבוד בבוא היום, (עלי, תודה לאל, בנותי השתיים לא בונות בענייני ממון), אמרתי לה חד וחלק: תלמדי מה שאת הכי אוהבת. אז דנה את אהבתה העזה להיסטוריה גילתה עוד בתיכון עירוני ד'.
ואין מאושרת ממני כאמא וכ"מחנכת" בו זמנית בכל פעם שדנה משתפת אותי בחדוות הלימוד שמלווה אותה מקורס לקורס לקורס ובבחירת נושאי הסמנריונים שהיא כותבת בהשקעה מדהימה – כאשר המצפן שמנחה אותה בסלילת המסלול הוא אחד בלבד: אהבת הנושא הנבחר.
אז בהחלט כל הכבוד לדנה, ולוואי ותמשיך בדיוק כך, כי זה אכן העיקר לחיים נכונים – לה ולא לאיש ואישה מלבדה!
גם אני מנסה ללמד אותה שתבחר מה שהיא אוהבת. אבל קשה להלחם בהשפעות סביבתיות.
כל הכבוד לך שהצלחת. כל הכבוד לה, בכל מקרה.
האמת שבדרך היינו צריכות לחצות משוכה קטנה ולא קלה. והנה עוד שיעור (עצמי קודם כול). בתי הבכורה תמר מסלולה נקבע מלידתה כמעט. משחק. והנה התברר שגם לדנה יש כישורי משחק ואהבת משחק. ומה קרה אז? תמר הודיעה כי הבמה המשפחתית חייבת להיות של אחת בלבד. שתי אחיות הבאות לאותם אודישינים ומתחרות זו בזו זה לא לעניין, ולה יש זכות בכורה. דנה הצעבצנה כמובן ובצדק ואני בין זו לזו תוהה כאמא וכמחנכת איך עלי לפעול לטובת שתיהן. כיוון שאני מאמינה מאוד בשניים – א. לאדם יש לפחות שני כישרונות בולטים ב. אין די בכישרון צריך גם תכונות אופי מתאימות שיגבו אותו – הבנתי שדנה אולי בעלת כישורי משחק אך עדינה מכדי להתמודד עם עולם הבמה ואנשיו. … וכל השאר היסטוריה. מודה אני לאל שהיא גילתה בתיכון הודות למורה נפלא שהיא בעצם אוהבת מאוד גם היסטוריה, ובצאת הבחנתי עוד מלידתה היא מאוד אוהבת ללמוד שפות, פילוסופיה בקיצור – ישר לבניין גילמן. ולגבי סביבתיות והשפעותיה – הבנות שלי מאוד אינדיווידואליות. זה שיעור ראשון שלימדתי אותן מגיל רך.
מה אני אגיד לך ענת.
הילדה בחברה טובה.
תומס מאן כתב את "מוות בוונציה"
הילדה כותבת את "יש חיים בוונציה"
אני מעדיף את החיים (למרות שאני כותב על מוות לעיתים קרובות). את הפרדוקס של שרדינגר כתבו עלי (כשהייתי עוד חתול)
ובנוגע לילדים. הבן שלי בטח קירקס הלילה את חברי השביעייה, המשחקים ביחד פוקר מאז תחילת התיכון. אין לו בעיות לעשות חישובים מסובכים של פוקר טכסני במוח.
טוב. הילד מצטיין דיקן גם במדעי המוח וגם במדעי המחשב (תואר כפול)
מתי הילדה שלך חוזרת לארץ???? 🙂
אז ככה אם זה תלוי אך ורק במה שהיא אוהבת מעל לכול אז נמשיך בסקייפ לנצח. דנה משוגעת על איטליה. יש לה אהוב לב במילנו. היא יודעת איטלקית על בוריה והאמת מתאים לה מכל בחינה להתאזרח בארץ המגף. ואני כבר אגיע אליה עם החתול של שרדינגר וגם עם מגפיו.
החתול של שרדינגר נראה בשני מקומות בו זמנית.בדיוק של שניה. הם היו מרחק של אלף ק"מ זה מזה. יש עדות כתובה לכך, בעיתונות אירופית. כולל תצלום שלי.
אני למותר לציין. הייתי החתול.
שאלו אותי. איך יכול להיות?
אמרתי להם זה הכול עניין של ריכוז.
אנשים מתבלבלים בין ריכוז לאמונה.
אמונה זה כשאתה מביט מתוכך לאלוהים. ריכוז זה שאלוהים תביט מתוכו אליך.
זה נשמע פשוט. אבל זה מסובך.
לא פלא שלא מצאו את החתול עד היום. מה שנשאר כהוכחה הם רק המגפיים.
הו. על מילנו רציתי בדיוק לדבר. אני לא מתקרב לאזור האגמים ,לה גרדה, מז'ורה וכל החבורה הזאת. גם לא למילנו. משהו לא פתור ולא ברור לי לגמרי.
הזמינו אותי לווילה במילנו. נסיעה. שהות, אוכל. הכול עליהם. בפסח לפני שלוש שנים. אמרתי לא. לא נוסע לשם. המקום הזה לא בשבילי. הם לא הבינו. לא התכוונתי להסביר להם.
לא איכפת לי שנעלבו.
אני מלך החופשות הלא ממומשות. כל הזמן מזמינים אותי ואני חוכך ומסרב בסוף.
לפני קצת יותר משנתיים, יזם שתיכננתי עבורו הזמין אותי לחופשה באיים המלדיבים, יחד עם בנו, (אלה שרואים במגזינים עם שמיים ומים בצבע טורקיז. עד שאתה מתבלבל ולא יודע להבחין בין עליונים לתחתונים) הזמין לגלוש אותי על הגלים. הטיסה. השהות. הכול על חשבונו. צלצל ממשרד נסיעות בבן יהודה. אמר לי רק תגיד כן. אני קונה הכול בשבילך. אמרתי לו כמובן לא. משהו באוקינוס ההודי לא נראה לי מתאים.
(ואני אחד שהיה בתאילנד ובציילון לפני שישראלים הגיעו לשם בכלל) לא יודע. מצב הכוכבים באוקינוס ההודי לא נראו לי.
וכמו שהגשש אומר, היה אומר. אתם יודעים כמה הצעות דחיתי שקיבלתי וכמה הצעות דחיתי שלא קיבלתי.
לעומת זאת לווינה, הזמינו אותי. לבית של השגריר. כמובן הכול על חשבונם. נסעתי. רציתי לפתור חידה שהציקה לי שנים. מה הטעם של הטורט זאכר. בארץ אי אפשר להשיג. כלומר מה הסוד שלו שמחזיק 300 שנים. בדיוק גילו אז איזה ילדה שהחזיק אותה פדופיל, נדמה לי שמריה קמפוש שמה. אז השגריר סיפר לי עליה. אני הנהנתי לו בראש. אבל הלב שלי , כלומר הראש, חשב על הטורט זאכר. אבל ראיתי שבבית של השגריר אין זכר לטורט זאכר. אז בעורמה. אמרתי להם. אני עושה קניות. להביא לכם משהו. אמרו כן. לחם שיפון מלא. הבאתי להם. גם כמה קילו אפרסמונים, גויאבות ועוגה אחת קטנה חיוורת, עלובה טוראט זכר שעולה איזה 300 ש"ח.
הם דבר ראשון. הכניסו את הלחם למקרר. התנפלתי עליהם, על השגריר ואישתו. מה קרה לכם? אתם ברברים? זה לא ישראל. הלחם פה מחזיק שבוע וחצי. ולא מכניסים אותו לעולם למקרר. הם התחילו להוציא הכול החוצה. אז אמרתי להם, רק הלחם. כל השאר זה בסדר. אחרי זה הבאתי סכין, לנחם אותם ואמרתי להם. בטח טעמתם כבר טורט זאכר. לא הם לא טעמו מעולם. זה יקר מדי. ענו. חתכתי להם. חתכתי לי פרוסה וטעמתי. בהתחלה אתה לא מרגיש כלום. רק טורט רגיל. אבל אז מגיעה השכבה הדקיקה עם הריבה וזה הסוד וזה מתפוצץ לך בראש לאלף טעמים. לא נשאר מהעוגה כלום באותו הלילה.
אחרי כמה לילות עזבתי.
כתבתי על המקרר. שיזכרו.
לחם שחור – מחוץ למקרר
טורט זאכר – ישר לתוך הבטן.
אני חושב שהשגריר ההוא לא ישכח אותי לעולם.
הכי כיף להיות אמא מלאת גאווה. כל הכבוד לכן..
אומר לך את האמת, תחושת גאווה היא עניין רגעי יחסית. תחושת השקט כשיודעים שהילדות חיות במקום הנכון להן מביאה הרבה ברכה:)
שמחה יחד איתך ענת
כיף !
תודה בשם האם והבת שטעמה גם היא אי פעם מהמרק שלך. טוב, אי אפשר לצפות מהאקדמאית הצעירה להישגים מהירים בכל תחום. מה שכן, הובטח לי שהשיבה מאיטליה תלווה בכמה מנות נלמדות בזכות החבר המילנזי. אזמין אותך לטעום.
ואני, שהייתה לי הזכות לדבר עם דנה באופן אישי, חושב שהאיכות האקדמית שלה בולטת לעין ומרשימה. לא פלא שהיא מצטיינת, ויותר מכך – חכי: זו סנונית-הצטיינות שתבואנה עוד רבות אחריה.
פגישתנו במטבח זכורה לי היטב. וגם המלצתך הנדיבה שתיצור קשר עם עמיתך ההיסטוריון. כששאלתי את דנה למה היא לא עושה זאת, ענתה אשת האמת הצעירה: אין לי עדיין תחושה שיש לנו בסיס היסטוריוני אמיתי:) הסנונית הזאת חיונית לדבר מה שהוא חיוני לא פחות מכישרון ואהבת הדבר: חיזוק ביטחון עצמי ביכולת העצמית/עצמאית