שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
כבד את אביך ואת אמך למען לא נדע עוד שואה
אתמול, מעט לפני שהחמה שקעה על עוד יום שואה חוויתי באורח מנוגד תכלית ניגוד לאופיו של היום הזה ולמה שהוא תובע מאיתנו פנימה – חוויתי חוויה מוארת ומרגשת ביותר. מימוש ויישום במלואו של הדיבר "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" על אדמת מדינת ישראל, שהוקמה כבית מגונן לעם היהודי "בזכות" האירוע החשוך בתולדותיו. אכן מאשפתות ירים אביון, מתחתיות שבתחתיות יקום עם. יקום מן האפר ומעפרם של מיליונים. יקום מהגיהינום שיקים אדם על אדם.
"לא על פלנטה אחרת, אלא כאן בעולם הזה שלנו חצו הרכבות דרך כפרים שהתושבים בהם המשיכו בשגרת חייהם כאילו כלום," אמרה לי בלנקה ברדח-גלברד, בדרכנו למודיעין – שם פורח זה שלושים שנה יער שהוא בעצם אתר הנצחה מן המטופחים בארץ למען נשמותיהם של כמאה אלף יהודים שנרצחו באזור זגלמביה הסמוך לגבול שבין פולין לגרמניה.
זה מכבר יצא לאור ספרה של בלנקה ברדח-גלברד, "זיכרונות משפחתיים". ערכתי אותו למענה ומאז לא נפרדנו. לא תמצאו את הספר מרטיט הלב הזה בחנויות, כיוון שבלנקה כתבה אותו מהמקום שרק כותבים נקיים במיוחד כותבים ספרים. למען עצמם. עדיין קשה לה להיפרד מהרך הנולד. אפילו לבני משפחתה היא מתמהמהת מלחלק אותו. היא קוראת בו לבדה שוב ושוב ושוב, ובכל פעם – על גב מילותיה שלה – היא מתחזקת ומתרגשת מהחיבור המחודש אל עצמיותה, אל זיכרונותיה שעד כה ובמשך עשרות שנים התאמצה לקבור כדי לחיות. פשוט לחיות. "אפילו מי שחווה את השואה, מי שהיה שם ושרד, מתקשה להבין עד היום. מזלי שהייתי אז ילדה. אין לי מושג איך אנשים מבוגרים יכלו לחצות את האימים ולצאת שפויים."
האיש שאיתה בעשרים השנים האחרונות הוא אברהם גרין, האחראי על ארגון יוצאי זגלמביה מאז סוף שנות השבעים. איתו נסענו בלנקה ואני אל אתר ההנצחה שבמודיעין. ושם נזדמנה לי חוויה של משפחתיות מדהימה. כמו – או להבדיל, ואולי בעצם בלי הבדל רב במהות – שמשפחות ישראל חוגגות שנה בשנה את סדר פסח כתזכורת נצח ליציאת העם העברי מעבדות לחירות (שעדיין לא הושגה במלואה), כך השנה, כמדי שנה, הופיעו באתר ההנצחה משפחות בני שניים ושלושה ואפילו ארבעה דורות! ניצולי שואה קשישים הגיעו כשהם מלווים בילדיהם ובנכדיהם ובניניהם. לזכור ולא לשכוח! זו הקריאה שנישאה שוב ושוב ומילאה את האוויר הצלול של שעת בין הערביים. אנחנו משפחה אחת, מלוכדת לדורותיה. וכיבדת את אביך ואת אמך, את סבך וסבתך, את סבתא וסבא רבא – את כל אלה שנדרשו לעבור שבעת מדורי גיהינום אנושי כדי לשרוד ולאפשר לנו חיים שפויים ומלאים ואיכותיים מעבר להישרדות-החיה שבנו עוד שנים רבות.