בננות - בלוגים / / קללת/ברכת אין לנו ארץ אחרת
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

קללת/ברכת אין לנו ארץ אחרת

נוכח עוולות ועיוורונות מנהיגינו, המתחלפים לבקרים ולערבים (חוץ מהגדול מכולם ביבי, המגדיל את המעל ואת החור הלאומי בלב כולנו) נזכרתי במילותיו היפות של אהוד מנור עליו השלום:

אין לי ארץ אחרת 
גם אם אדמתי בוערת 
רק מילה בעברית חודרת 
אל עורקיי, אל נשמתי 
בגוף כואב, בלב רעב 
כאן הוא ביתי 

לא אשתוק, כי ארצי 
שינתה את פניה 
לא אוותר לה, 
להזכיר לה, 
ואשיר כאן באוזניה 
עד שתפקח את עיניה. 

ושאלתי את עצמי האומנם? האומנם אנחנו עם של מילים (התנ"ך הרי שלנו) וחסר תבונה מעשית מושכלת? האומנם יתמידו לנצל את האין ברירה של האין לנו ארץ אחרת וימשיכו עוד זמן רב לאיים עלינו עם היוונים (כבר היינו שם, ראו אנטיוכוס)? האומנם אין מזור לגוף הכואב וללב הרעב – וגם או בעיקר ללא מעט בטנים – מלבד מילים-מילים, שבמיטבן הן מתחברות לשירים? האומנם תימצא לנו דרך מלבד מילים קולניות פחות או יותר או שמא פיוטיות לפקוח את אוזניהם ועיניהם של מי שאנחנו בחרנו מתוכנו להרוותנו ממנעמיה המובטחים מקדמת דנא של ארץ זבת חלב ודבש, הקטנה והקדושה ושאינה משתרעת מהפרת ועד החידקל?

ונזכרתי גם בשיר שלי שכתבתי מזמן על אבי אומתנו הקדושה, הלוא הוא אברם. ותהיתי תהייה שלא עלתה בי כשנכתב השיר – שמא אלוהים בכבודו ציווה על אברם שלנו לעזוב את אביו ואת אמו משום שממעוף העל-זמני היה לאל לבדו ברור כי לכל צאצאי אברם ועד אלינו והלאה והלאה יהיה כה קשה עם גזרת-העל "לך לך"!


ולא ידענו מנין ולאן – כי יש לנו זיכרון כה קצר. אולי זוהי התרופה הכי הכי מועילה לכל מדווינו: אי היכולת ללמוד דבר מן ההיסטוריה.

 
לֶךְ לְךָ

כְּשֶׁאֱלוהִים צִיווה אֶת אַבְרָם לָלֶכֶת,
הַאִם יָדַע עַד כַּמָּה קָשָׁה הַהֲלִיכָה
אַחֲרֵי פְּרִידָה מִבֵּית אַבָּא,
אֲפִילוּ אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה
שֶׁבִּלְעָדֶיהָ אָנָה הוּא בָּא.
הַאִם מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע אֱלוהִים 
אֶת דַּאֲבַת עַבְדּוֹ הַנִּבְחָר
לַפְּרִידָה, צִיווה עָלָיו אֶת שֶׁרָאוּי הָיָה
לְבַקְּשׁוֹ, וַאֲפִילוּ בְּמִלִּים שֶׁל תְּחִנָּה
אָנָּא לֶךְ לְךָ, לֶךְ לְךָ, לֵךְ
וּלְוַואי וְיָכולְנוּ כָּךְ.

מתוך "בית של געגועים", ספרית פועלים, 1987

 

5 תגובות

  1. נורית פרי

    היי ענת. שיר יפה. הלוואי והיינו מקיימים באדיקות את השורות "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה"…

    • ענת לויט

      דווקא הלא אשתוק מיושם היטב
      יחסית
      כל נבחרינו מרבים לברבר
      וצאן מרעיתם מרבים לקטר
      הבעיה היא במעש!
      ולאיזה שיר התכוונת ב"יפה"?
      של מנור או שלי?:)

      • נורית פרי

        כמובן לשלך…. 🙂
        לגבי השתיקה – את צודקת שמברברים. אבל במעשים השתיקה רועמת…

  2. לא הבנתי את הסיפא. האם הכוונה "ולואי ויכולנו כך" מתייחסת ללכתנו מן הארץ?

    • הסייפא היא דברי אלוהים חיים והזויים. ומה מאחוריהם? השאלה: למה אלוהים נדרש לצוות על אברם בעוד שהוא גם יכול היה לכאורה לבקש יפה – בבקשה עזוב את בית אביך ולך אחרי… השיר כולו הוא תיאור ההתחקות אחר הסיבות האפשרויות לצו דאז התקף עד היום לקושי שבעזיבת בית אבא – ולא חשוב איך הוא הבית הזה:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט