ענת לויט
ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה 
שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
יפה התובנה בשירך – מאחר הצאן לקחת ולא המלכת
למען אדע כי ממך הכל ובך כל שהחסרתי
איזה שיר אמוני
רק בחשיכה ובהסתר יש לנו יכולת הבחירה בו יתברך
לדעת בתוך תוכנו גם בחושך הצמיג הזה שאין עוד מלבדו
שבת המלכה ,יקרה
במה שהבאת משורותי, שיבשת אותן ואין לי מושג אם במתכוון, טהך יצרת גרסה משלך. וזה הביא לי רעיון. לא מכבר סיפרה לי יוצרת חילונית למהדרין שהיא אוהבת לכתוב תפילות. אז אולי באמת אפשר לכתוב יום אחד ספר תפילה (אנתולוגיה) מ- ול-חילוניים. שלא ידירו אותנו מתחת שמי האלוהים.
ענת, מה שיפה בעיניי בשיר הוא שאפשר לראות אותו לא רק כשיר אמוני, אלא לגמרי כשיר אישי, שיר על יחסים זוגיים.
קראתי את האינטרפרטציה שלך ואמרתי לעצמי – וואוו. אפשר גם אפשר. ואולי באמת לא בכדי סיפור האהבה הראשון במעלתו והכי לוהט הוא בין השכינה למאמין/נה. הניצוץ שם. אנחנו כאן למטה היישום. בין הבשרים ורצוי שהרוח תהיה ממעל. ומי אמר שכותב השירים יודע בדיוק למה הוא התכוון… יש תת מודע שנחשף על ידי קוראות מיומנות/מהימנות כמוך.
אני רואה את השיר כתיאור נהדר של תחושה מאד אנושית: טלטלות החיים, התקוות שהנה "זה בא" אבל הנה "זה ברח"
גבהנו
אִם לְרֶגַע נִדְמֶה
שֶׁגָּבַהְנוּ
רָחָב לְבָבֵנוּ
רֹאשֵׁנוּ-
שְׁחָקִים.
גַּם אָז אַל
יִגְבָּהּ לְבָבֵנוּ,
עוֹד שְׁנִיָּה-
לָאָרֶץ נוּרַד
וְגָּוַעְנוּ.
זה "חם" מהתנור?
לא, זה ישן ישן. הרעיון שבשיר שלך הזכיר לי אותו
אבל זה פרי עטך, נכון? שיר נפלא. ההבדל בין שלי לשיר שהבאת הוא בנקודת המוצא – שלי אופטימית מאוד.
כן, שלי.
ואני חושב שאת טועה
ההבדל הוא לא בנקודת המוצא אלא בנקודת הסיום-:)
צחוק בצד. ההבדל גם בנקודת הזינוק וגם במוצא וגם בסיום. אני רואה מעבר לגוויעה.. וכבר סיכמנו שאני אופטימית חסרת תקנה. "ראה הוזהרת" וגם תיווכח בתוצאות לפני מימוש סיום שירך עלי אדמות.
מהפה שלך ל..מי?
למי תודה למי ברכה – לעבודה ולמלאכה הראויה לשמה ולשם שמים. בזאת אני מאמינה, ומכאן האופטימיות שאינה יודעת פשרה או כניעה.
גיורא,
סוף סוף מישהו הצליח להצחיק אותי. הבעיה היא שאנחנו כאן, ומה שברח זה כל העיקר.
או, אפשרות אחרת שאני לא מבינה את החיים וצריכה להגיד תודה על כך שאני חיה.
השאר,
מה זה חשוב?
חוה
ענתי הערתך הביאה אותי לקרו מחדש את שירך ולרצות להשמיט בו במודע מילים עודפות לטעמי
זו הצעתי ועשי בה כחפצך
הנה גרסתי המנוקה לשיקולך כמובן
מאחורי הצאן לקחת ולא
המלכת
הארת והחשכת
למען אדע כי ממך
ובך כל
שהחסרת
לטובה
כסוד
מעבר לפרגוד
ההארה והחשכה בשיר מרמזת על נתיב הנבואה ואין צורך לומר אותה במפורש
ו"הסוד מעבר לפרגוד" מכיל מימלא את הפעיה הזכה והגעגוע לגילוי הפנים
כמעט המכיל את המרובה
מעולה! קניתי. האמת, כתבתי את השיר השכם בבוקר זה. והרגשתי שהוא שלם להעלותו וכמה טוב שלא צריך להמתין חודשים לפרסום בעיתון. ויחד עם זאת, המרחק מנקה – או עין חיצונית כשלך. אם כי עדיין קשה לי להיפרד מהעודף – כמו במעשה האהבה.
צ"ל :לקרוא ,כמובן – תיקון טעות מלמעלה
מבינה אותך מחבקת את שירך אל לבי הוא כה קרוב אלי בתפיסתו
צודקת התפילה ניתנה לכולנו ולא רק למיטיבים ולמוטבים בלבד:)
כי שומע הבורא לתפית הערער ולא בזה את תפילתם
ולמה תפילתם ולא תפילתו?
זאת תפילת הרבים התדפקים על שער רחמיו
צ"ל תפילת הערער – תיקון טעות מקלדת שרוצה להספיק להגיב בין הבישולים:)
לענת,
השיר יפיפה. לא יודעת אם זה על אבא, כי אני שקועה בענייני אבות, או אמוני.
תגידי לי ענת, ועכשיו, אולי את יודעת מה יש שם מאחורי הפרגוד.
אם זאת מסעדה סינית – אז בטח ווק. אם זה בית בושת, אז מופע בעירום, אבל
אם בלשון המקרא דברת, תגידי באמת, ראית אולי אם יש דבר מה מאחורי הפרגוד? כי איתי הוא לא מדבר כבר הרבה זמן. זה שלוקח לו מן הצאן לעולה.
שיר יפה, חידתי משהו
חוה
א. אני שמחה שגיורא הצחיק אותך. וכן. גם באבל מותר ורצוי לצחוק. אז הנה אנחנו כאן כולנו איתך במין שבעה וירטואלית אוהבת.
ב. לי השיר לא חידתי… היתה לי הבוקר שיחה בארבע עיניים עם זה שמאחורי הפרגוד, וזה מה שיצא ממנה.
ג. אז כן זה שיר אמוני, ובשמו אומר שהוא לא מדבר אל מי שלא מדבר אליו. זה לא שהוא ברוגז, הוא פשוט מחכה בסבלנות (אפילו אלפי שנים לפעמים, ישלו סבלנות/עצבים של ברזל) ומדבר לעצמו (גם עלינו) ומחכה שנקשיב, ואז הוא מאושר ואפילו מתגלה וגם מעניק פרסים כמו ביום הולדת.
מעבר לפרגוד הצאן רועה או פוסע ללשוב לביתו ?
זה סוד. ופענוחו אישי לחלוטין. אתה תבחר.