בננות - בלוגים / / יש ספרות גדולה ויש קטע גדול על ספרות זולה (?!)
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

יש ספרות גדולה ויש קטע גדול על ספרות זולה (?!)

 

 

 

אתמול, קצת לפני שחתמתי עוד יום חיים, נכנסתי לשנייה להיפרד גם מערוץ הפייסבוק וקלטתי סרטון יוטיוב שגלגל אותי מצחוק, ואין טוב מזה לפני שינה ערבה. נכון?!

אז הנה הסרטון להנעים גם לכם את השבת (שימו לב למספר הצפיות עד כה…) – השחקנית הנפלאה אורלי זילברשץ מקריאה מתוך "חמישים גוונים של אפור" מאת הסופרת הבריטית אי. אל. ג'יימס, שראה אור זה עתה בהוצאת ידיעות אחרונות.

עלי להודות כי יש לי בעיה נפשית. מצד אחד, הוצאת ידיעות היא מטה לחמי זה שני עשורים. מצד שני, אני מייחלת שעם ישראל יוכיח ולו לגבי הספר הזה שהוא עם הספר על באמת ושונה מן הגויים. יש לי משום מה הרגשה שכך יהיה. כאן הספר הזה לא ימריא לשחקים.

אגב, יעל ישראל שהקדימה ופרסמה פוסט משלה על הלהיט התורן – אנא בכל העולם ורק לא כאן – לא הזכירה להיט אחר מסוג זה שסער כאן לפני כמעט שני עשורים – "פחד גבהים" של אריקה ג'ונג. כותרת משנה: הזיון המרוכסן. את ההוא קראתי ודווקא אהבתי ולאו דווקא בגלל התעלסויות הרכבת הנועזות-משעשעות של הגיבורה. איך שהוא נדמה לי ש"חמישים גוונים של אפור" מסמן – גם הוא – את הידרדרות עולם הספר והספרות שבין ערוגותיו גם "סיפורי קאמרון", "המרקיז דה סאד" אה, ואיך לא ראש וראשון – הקאמה סוטרה ההודי.

ועכשיו בחזרה לאורלי זילברשץ, שמטעימה אותנו בדרכה משהו הרבה יותר אדום, כלומר עסיסי, מספר המתייהר בחמישים גוני אפור שאיכשהו לא מגרים אותי כלל. יסלח לי דובי איכנולד, מנכ"ל ידיעות, ובתקווה שאינו קורא אדוק-הדוק של בננות…

 http://www.youtube.com/watch?v=8zE4aX9X_Nk&feature=youtu.be

 

 

 

 

12 תגובות

  1. רקפת זיו-לי

    צר לי לאכזב אותך (ואותי) אבל נראה לי שגם בארץ הספר מסתמן כרב מכר 🙁 אתמול הייתי בצומת ספרים, שם הוא מוצב ליד הקופה וראיתי מישהי לוקחת עותק ועוד אחד ועוד אחד. אולי היא לא יודעת שבכדי לקרוא אותו שלוש פעמים היא לא צריכה לקנות אותו שלוש פעמים או שאולי יש כל מיני גריל פרטיס עם הספר… אין לי מושג בכל מקרה אורנה זילבשץ מקסימה כרגיל ומה צריך יותר.

    • א. התבלבלת. אורלי ולא אורנה, אבל לא הרחקת נדוד. אורלי היא גיסתה לשעבר של אורנה בנאי.
      ב. לא נעים לי להיות גסה, אבל זה בלתי נמנע… לכי תדעי איך בדיוק הקוראות קורעות את הספר הזה. ג. עלי להתוודות שנוכח התיאור החשוף של הספר גם אם היה לי עניין איכשהו הייתי מסמיקה בחנות בעת הקנייה…

      • רקפת זיו-לי

        אופס, נכון, אבל לא נורא, גם אורנה בנאי נהדרת ואני בטוחה שגם היא היתה קורעת (מצחוק) אם היו נותנים לה להקריא קטע מהספר 🙂

  2. עם הספר?!
    הצחקת אותי ענת

  3. ואורלי מקסימה מקסימה

    • עם הספר כנראה מתאים לנו כמו עם סגולה והעם הנבחר. אלוהים, כל כך הרבה פוטנציאל הוענק לנו בחסד האל… אבל טוב שאלוהים צוחק עלינו, ולפעמים גם אנחנו על עצמנו. הצחוק יפה לבריאות הלקויה.

      • ועכשיו ברצינות בעם הספר התכוונו ל"ספר הספרים" ולא לספרים מנייר….

        • מי שזכה בזכויות על ספר הספרים סביר להניח או לשגות באשליה שהוא יודע להעריך טוב מהגויים גם את כל שאר הספרים. לא?

  4. אוי, פחד גבהים, זה מלפני 35 שנה או יותר. הייתי נערה בשנות השבעים כשקראתי אותו. ראיתי אותו יותר כספר פמיניסטי, ולא רומן רומנטי פורנו עלוב. הוא היה משעשע, האמת. לא הייתי מכלילה אותו בז'אנר המפוקפק הזה.

    • בעוונותי אני לא ממש זוכרת ספרים שקראתי אלא רק תחושה כללית. הגדרת את פחד גבהים כפמיניסטי. אני נזכרתי בו כי נהניתי מאוד אז לקרוא אותו וכן גם זכרתי את משגלי הרכבת של הגיבורה. נדמה לי שגם היו קטעים בשירותים… ומאז נכתבו לא מעט ספרים רווי תיאורים אירוטיים/מיניים. והשאלה הגדולה היתה ותהיה – מה מבדיל בין ספרות פורנוגרפית לספרות יפה עם תיאורי סקס ואירוטיקה.

      • אגב, התברר לי שהקטע של אורלי הוא יחצנות של הוצאת הספרים. האמת, חשדתי בכך אבל איכשהו הרגשתי שתוכן התשדיר דווקא יוצר רתיעה מהספר עצמו. לכו תבינו איך פועלים חשקי הלקוחות… מה שבטוח שאורלי הרוויחה הון! וכולנו נפרגן לה.

  5. זה עתה ובעודי טורחת על עריכת ספר חדש של קובן – משמים לעומת טקסט שבו מונחות קוביות קרח על חזה אישה לבן – נודע לי שמדי שתי שניות נמכר עותק אפור. חמישים אלף עותקים נמכרו כבר בארצנו הקטנה ולא להיבהל מהדורה חדשה שלישית או רביעית (מי עוד סופר) כבר בדרך. עכשיו אני סקרנית לדעת האם גם גברים בין רוכשי הספר האפור ואם הרוב נשים – נשאלת השאלה אולי הכי חשובה לגבי נשות העולם כולו, שיתאחדו ויגלו האם עד כדי כך הן מתוסכלות ורעבות למין ולו מילולי… ואני אתנחם בכך שנודע לי שהמחברת היא אישה לא צעירה שכמו ג'יי קיי רולינג היתה רחוקה מאוד מלהיות רבת ממון עד שלפתע פתאום… ועכשיו ובינתיים נותר לי רק לקוות שעד שאולי גם לי יקרה איזה נס או צדק פואטי או פיוטי מנכ"ל ידיעות יהיה מספיק נדיב להקצות מהונו שטפח עד מאוד בן לילה גם לעמלים המיוזעים על הפקת ספרי ההוצאה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט