ענת לויט
ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה 
שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
לו למדתי ספרות, הייתי יודעת איך קוראים לזה. אני מתכוונת לכך שהחל מהשורה החמישית כל שורה משתלשלת מהשורה הקודמת, זה נורא יפה, כמו גלים של רגש שמכים ללא הפסקה.
זה שיר יפה, אבל אני רוצה לעשות את שלא ייעשה. אני רוצה להזמין ממך שיר אהבה. השירים שלך שאני הכי אוהבת אלה שירי אהבה שאין בהם אמא ואבא. אני מבינה שאת חייבת את זה לעצמך, את עוברת לימוד כלשהו מול אמא וזה נורא חשוב, אבל בא לי שיר אהבה של ענת לויט. סליחה על החוצפה.
אולי מחר אביא שיר אהבה – אבל ראי הוזהרת. ביטויי הנאה ושמחה אין בו. ומה שאת מציעה לך אני מציעה קודם כול לעצמי. אם לב אוהב בכיף לא צריך לכתוב שירה, מעדיפה בלעדיה (כלומר, בלי שירה) גמר חתימה טובה שרה היקרה.
שלום ענת
השיר שלך הזכיר לי את משפט הפתיחה של אחד מסיפורי הספר "הפרידה מברלין" של כריסטופר אישרווד:
"אני מצלמה שהעדשה שלה פתוחה. אני רק מצלם את מה שמולי, לא שופט ולא מביע דעה"
יחסי הורים- ילדים- אוקינוס של כאב וגעגוע קרבה ורחוק
מכירה את זה
המצלמה הסודית שלי איבדה כיוון. אתה כותב מהמטוס? אצלך אין לדעת… וגם לך גמר חתימה טובה ופטור מהצום היכן שתנחת בשלום.
לא, אנחנו טסים הלילה. הצחקת אותי "אצלך אי אפשר לדעת" אפשר לחשוב…
תרשה לווירטואליה ליצור אותך גיורא שלא הכרת… ותזכור, עין מציון צופייה.
יחסי הורים ילדים-אוקינוס של כאב וגעגוע
קרבה ורחוק
האמת, חנה, חווית הקרבה-ריחוק שאני חווה בשבועות האחרונים כה מוזרה ומהפכנית שכל מה שאכתוב רחוק מלבטא את גרעינה, אבל העיקר הוא שכל המילים הללו – זרות, קרבה וריחוק זוכות במשמעות הפנימית הכי הכי חיובית ולאם ולבת שלום. גמר חתימה טובה אי שם למעלה.
יפה, כואב ומרגש. הניגודים נדמים בשיר כל כך טבעיים וזה נפלא.
גמר חתימה טובה ענת וכל בית בננות
שכולנו ניכתב בצד הפלוס של הטבלה. גמר חתימה טובה.
לב ערל – סבוך מדי וטעון בין כיסא למיטה. טוב שיש רגע של חתימה טובה.
זה מכבר הסבירו לי כאם לבנות וכבת לאם שיחסים בין אמהות לבנות הם עניין סבוך ומורכב. נדמה לי שגם פרויד הרוויח מהעסק הזה לא מעט. ובמישור הפואטי, זה מכבר נאמר שמיטב השיר כזבו. חלילה לי מלטעון שאני מכזבת בשירי, אך מעצם מעשה היצירה שהוא מבליט ומקצין ומחצין תחושות הנובעות אולי גם מאישיותו הדרמטית של היוצר, שמנפחת ומטפחת ומפתחת מיני עניינים שבוודאי לא נעדרים מרוב המשפחות, על אף אמרתו המפורסמת של לייב טולסטוי. ובאמת העיקר שיש רגעי ושעות אור, ולא חשוב באיזה מצב הן באות עלינו להזכירנו כי האהבה לעולם קיימת ונשמרת. וזהו בהחלט גמר חתימה טובה כי כבד את אביך ואת אמך הוא הבסיס הנדרש אבל כל שמעליו זהו הבונוס היקר מפז.