מה בין כתיבת שירה לכתיבת פרוזה

מה בין כתיבת שירה לכתיבת פרוזה

כל חיי בעלי ההכרה והתבונה חשתי בעליל, כי האיבר הכי סמוי בהוויה הקרויה אדם הוא גם המשמעותי ביותר לקביעת זהותו, טבעו, טיבו, אורחותיו ואיכויותיו הנגלות והסמויות. הכוונה לאיבר הקרוי נפש (מבלי להתייחס כאן להבחנות פילוסופיות או מסטיות כלשהן). עובדה: כל אדם, כל עוד נשמה באפו, נפשו פועלת. גם פגועי מוח, גם הלוקים בתרדמת. ואלה שמאמינים בעולם הבא, מה יאמרו? – הנפש היא שממשיכה מעלה מעלה.

 ומהי שירה על פי אמונתי רוב חיי?

שירה היא הביטוי המיטבי לתמצית הנפש, לגרעינה. כמו הנפש שאותה היא מבטאת, רב בה הנסתר על הגלוי. כמו הנפש שאותה היא מבטאת, עיקר קסמה בזרמים הבלתי לכידים שלה ובתנועה נטולת החציצות בין חומרי חיינו המצויים בתנועה אינסופית כל עוד נשמה באפנו.

 בראשית וככלות דרכִּי ביצירה הייתי ואהיה משוררת. היות משורר היא קודם כול מהות הווייתו של היוצר במילים. גם כותב פרוזה מן הראוי שיראה עצמו קודם כול כמשורר. שהרי מהו רומן הנכתב בידי יוצר שאינו קודם כול משורר, שלא כתב מימיו ולו שיר אחד?

 שירה  נכתבת – על פי אמונתי – מתוך דחף ליצירת קומוניקציה. קודם כול בין האדם לבין עצמו. משורר הוא אדם שיש לו היכולת הסגולית ליצור קומוניקציה עם גרעין נשמתו, וזאת גם אם לא יכתוב שנים שיר. משורר היא תכונה מולדת. וכמו עוד תכונות – אדם יכול להביאה לכלל ביטוי ויכול גם שלא, לעתים רחוקות או קרובות.

ומן התפיסה העצמית הזאת באתי אני אל כתיבת פרוזה. פרוזה מעניקה מסגרת רחבה לביטוי חומרי ההוויה וחוויות חייו של האדם. אך ביסודה של כתיבת פרוזה, לשיטתי, חייבים שיהיו אותם חומרי היותו משורר – דימויים, מטפורות, גילוי וכיסוי, קצב פנימי שמתרגם את מוזיקת נשמת היוצר למילים על גבי מאות עמודים – לחיים, לשאיפה הבלתי נלאית להנציח את סוד קסמם. סוד. זו מילת המפתח. והיא קיימת קודם כול בנפש, אחר כך בשירה ולבסוף ב-פרוזה.