כשאני לעצמי עורך וכותב פרוזה, דרמה ושירה (הצילום:פראנס לבה-נדב)
החרדי האחרון
או
איפה טעינו
בס"ד
אור ליום רביעי בשבת, כ"ט אלול ה'תתקצ"ט (16 בספטמבר 2240 למניינם)
מי האיש אשר יקרא שורות אלה – רק לאלוקים פתרונים.
מחר, ערב ראש-השנה ו'א, תחילת האלף השביעי לבריאת העולם, ומלאך המוות כבר לוחש באוזני מזרזני להשיב את נשמתי לבורא עולם, לבל תתקלקל שמחת החג וקדושתו בקבורתי. שֹחקתי לו בפניו, שהרי לא נותר איש בארץ אשר ידע סדרי קבורה, את מילות הקדיש ותפילת 'אל מלא רחמים'. אני הנני החרד האחרון לדבר השם, השוכב על ערש דווי, כי עתה, במלאת לי עשרים ומאה שנות חיים, תמו ימי. אף כי עיני לא כהתה ושומע אני דברי אנשים, כל גופי שואף אלי קבר. אין בי פחד מן הבאות, ורק תקווה בליבי שאם לא יקומו דברי הנביאים, אספיק לקרוא קריאת שמע למען תצא נשמתי ב'אחד'.
דומה שמיום שנחרב בית המקדש גזר הקב"הכליה על בניו אשר עימם כרת ברית עולמים. אט-אט, טיפין-טיפין, התמעטו והלכו בני ישראל השומרים תורה ומצוות, בין אם חיו בארצות רומי הרשעה, בין אם באשכנז הלוא היא גרמניה ימ"ש, אם בקרב המושֹלְמים ולא כל שכן בארץ-ישראל ובימי המדינה הציונית.
ימי הציונים הם שהביאו למפלתם האחרונה של שומרי התורה והמצוות. תחילה הרעיפו עלינו הציונים מטובם ומכספם למען נעסוק בתורה יומם ולילה, לבל נעשה כל דבר מלאכה למען פרנסתנו ושומרים לבל נמות במלחמות, וכל זאת על מנת שנהיה יושבים על שולחנם ולא יהיו לנו חיים אלא מכספם. והיו החרדים לדבר השם שנותרו מכלים ימיהם בלימוד התורה ובפרייה ורבייה, וירבו ויפרצו עד כי מלאה הארץ אותם.
וכיצד נתמעטו שומרי התורה? מעט מעט ראו את דרכי הציונים, דרכי פריצות וזימה, והיו החרדים לדבר השם מסתגרים בשכונותיהם, ולמען לא יפתה לבבם לדבר זימה, היו מבדילים בין איש לאישה, ואוסרים על נשותיהם לילך לצידם, או לישב לידן באותן קופסאות שקורין אוטובוסין, והיו פורשים מהן, ולא היו פרים ורבים מחשש לבעילת זנות ונידה עם נשותיהן. והיו ילדיהם מתמעטים. אלא שמחמת שהיו הולכים אחר יצרם, היו לובשים שחורים, הולכים לעיר אחרת ועושים מה שליבם חפץ. וברבות הימים לא היו חוזרים לעירם, והיו דרים כל חייהם בעיר אחרת ומולידים בני זונות וממזרים וחיים איש עם איש ושאר מיני תועבות.
ונשותיהם, משנותרו לבדן, היו גם הן הולכות אחר יצרן ומנאפות, ונוטלות את עונתן עם גברים חופשים, זונים וכל גבר שמצאו על כל גבעה ותחת עץ כל רענן, והיו יולדות ובניהם ובנותיהם ממזרים וממזרות, בנים ובנות בלי שם, ואין פוצה פה ומצפצף.
ראו הציונים שגברו עליהם לומדי התורה, וגלו מן הארץ אל מדינות הים, ושם עשו את ממונם ושם המשיכו בדרכיהם הרעות. ועתה לא היה להם לתלמידי החכמים זן ומפרנס, והלכו אף הם בעקבות הציונים למדינות הים ועזבו את דרכי אבותיהם, ונתמעטו צאצאיהם, עד אשר נותרתי אני לבדי, החרד האחרון לדבר השם, ואם נכונים דבר המנבאים, שמחר יבוא המשיח, מתפלל אנוכי לאלוקים יתברך שאך אשיב אליו את נשמתי, מייד יחזירני עם תחיית המתים.
אמן.
שחקתי מאחורי האוהל והשתעשעתי בהבל רוח… אוטובוסין…הטומאה הזו, טפו! גם אני נוסעת למדינות הים, ששם נמצא המשיח שנמנעה ממנו העליה.
מי שמגיב בש"ק
יאכל אותה במוצאי ש"ק.
כמו שנאמר "…יצילנו מידם" אך לא מידינו.
לא יודע אם מישהו שם לב, אבל לא הזכרתי שבעצם המשיח כבר כאן, לא סתם משיח – מלך המשיח, או כמו שאנחנו, החבר'ה, קוראים – הרעבע.
אמן!?
שלום מאיר,
לא הבנתי את סימן השאלה. מדובר כאן בהמון סימני קריאה. צ"ל:
אמן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!