גליה אבן-חן כותבת
שמועה
אֵלֶּה שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁהֵם נָאצִים,
הֵם בֶּאֱמֶת נָאצִים,
אֶלָּא שֶׁאֲנִי הִיטְלֶר.
הַשְׁעָרוֹת בִּדְבַר הִתְפַּתְּחוּת הַנָּאצִיזְם
הִיטְלֵר שָׂנָא אֶת הַגֶּנִים הַיְהוּדִיִּים שֶׁלּוֹ,
וְלָכֵן הִמְצִיא אֶת הַנָּאצִיזְם.
הִיטְלֵר אהב את נטשה,
וְשָׂנָא אֶת לוּדְוִיג וִיטְגֵּנְשְׁטֵין
הַיְהוּדִי,
וְלָכֵן הִמְצִיא אֶת הַנָּאצִיזְם.
הִיטְלֵר לֹא הָיָה אִישׁ מִשְׁפָּחָה,
וְלָכֵן הִמְצִיא.
וּבְכָל זֹאת מִסְּתָם שִׂנְאָה, אַהֲבָה
אוֹ רַוָּקוּת לֹא צוֹמַחַת מִפְלֶצֶת
שְׂטָנִית שֶׁכָּזוֹ.
וּבְכָל זֹאת מִסְּתָם שִׂנְאָה, אַהֲבָה
אוֹ רַוָּקוּת לֹא צוֹמַחַת מִפְלֶצֶת
שְׂטָנִית שֶׁכָּזוֹ.
נכון! השורשים עמוקים עמוקים והמפלצת הגיחה בדיוק משם
שמות השירים כאילו נלקחו מספר שיריו של ברכט "גלות המשוררים":)
ריקי תודה!
אקרא שוב ב"גלות המשוררים" מאת ברכט.
אחת שתיים שלוש ארבע
מגרמניה היטלר בא. כך היינו שרים בל"ג בעומר לפני כארבעים חמישים שנה. ושורפים בובה מקש עם שפם (ללא השפם לא היינו יודעים שגמרנו את הצורר הנורא. שבאורח פלאי, קם שנה אחרי שנה כמו עוף החול) היום אין סיכוי לראות דבר כזה במדורות. אולי בגלל שאין לנו שטחים פתוחים כל כך (בהישג יד) אולי בגלל שנגמר לנו הכוח. כלומר נגמרו לנו המתים משם אט ואט. וגם החשק לעשות המחשות. כי הפכנו ערומים ועירומים לאט לאט. בלי שנרגיש. לאט אבל בוח (או כמו שאומרים בגרמנית … לאנגסם אבר זישר)
וגם כול המשוגעים שהיו מסתובבים ברחובות וצועקים בלילות. ידענו שהם באו משם. משם הנורא הזה בו האש תמיד בוערת.
ויום אחד הגורל רצה להתעלל בי או להעמיד אותי בניסיון ושלח אלי בחורה גרמניה. אהבה גדולה. בתו של חייל הוורמכט. נו. נראה אותך, צחק עלי מישהו, משהו מלמעלה . נראה אותך, חתול עם שבע נשמות, נוחת גם הפעם על הרגליים.
בפעם הראשונה כשנפגשנו, סיפרתי לה (כמו אידיוט על שיר הילדים של ל"ג בעומר. לא יודע בדיוק מה עבר לי בראש. בטח איזו מברשת פלדה שמגרדים לסוסים את הפרסות איתה) על שיר הילדים . והיא תיקנה את הסוף (שהיה בעצם גם הסוף של השישיה מיליון) של השיר. … הוא בא מאוסטריה.
טוב. זה קורה לפעמים. טעויות כאלה. אי דיוק. בפרטים. מי יכול לראות. לספור את כל היער הזה של המיליונים. יער עשוי משיישה מיליון עצים עומדים כורעים.
מעניינים הסיפורים שלך שמעון.
ובכל זאת…
כי שום דבר לא יכול להסביר.
נזכרתי בהיפוך, כמובן בשיר של שימבורסקה על היטלר.
זהו אומץ לעסוק בדמות האפלה שעד כמה שנחקור אותה, לא נבין עד הסוף.