שחרחורת סופרת ומשוררת

הבהרה: לא חשבתי שאאלץ לעשות את זה, אולם ה"ביקורת" שפורסמה בעיתון "הארץ" גוררת אחריה תגובות איומות רבות ופניות ותמיהות עד דלא ידע ואין לי אלא להגיד בצורה חד משמעית, אין ביני ובין שנאת אשכנזים דבר וחצי דבר, ומאידך, אני עומדת מאחורי ההחלטה להציב את שני הנרטיבים המזרחי והאשכנזי, זה מול זה, ודבקה בעמדתי החד משמעית, כי נעשה פה העוול העצום ...

גִּבּוֹרִים/ איריס אליה כהן וּבַיָּמִים בֵּין הַצְּפִירוֹת כָּפַרְנוּ בָּעַצְבוּת עַל גְּדוֹת מַטָּעֶי שֵׁיזָף צָהֹב לְשֶׁפֶךְ הַיַּרְדֵּן לֹא חָשַׁבְנוּ אֱלֹהִים, הָיִינוּ אֱלֹהִים. בֵּין לְבֵין עָבַדְנוּ אֶת הַנְּעוּרִים, נָשָׂאנוּ אֲהָבוֹת לַשָּׁוְא, חָמַדְנוּ אֶת הַכּוֹכָבִים שֶׁהִתְהַלְּכוּ כְּמוֹ קְדוֹשִׁים עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַקְּפוּאִים מֵרֹב חֶרְמוֹן לֹא פָּחַדְנוּ מהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהָרְעִיפָה חַמְסִינִים עַל שְׂדוֹת הָעֵמֶק הַבּוֹכִים וצָחַקְנוּ. הוֹ, כַּמָּה צָחַקְנוּ עַד שֶׁכָּאַבָה לָנוּ הַבֶּטֶן הָרַכָּה. בַּיָּמִים ...

ליל הסדר/ איריס אליה כהן וְאֵיךְ הָיָה, אַתָּה שׁוֹאֵל וּבְכֵן, אִשָּׁה אֵינֶנָּהּ עַם אִשָּׁה הִיא סָךְ כָּל תִּפְקוּדֵי הַיָּד הַחֲזָקָה, הַזְּרוֹעַ הנְטוּיָה (וְעוֹד הַלְמוּת הַלֵּב, הַיְּלָדִים) וְלוּ נִתְּנָה לִי הַחֵרוּת לִבְחֹר הָיְתָה לִי הַבְּדִידוּת אָחוֹת הָיִינוּ נִמְלָטוֹת אֶל הַמִּרְפֶּסֶת הַכְּחֻלָּה מִתְבּוֹנְנוֹת כֵּיצַד סַגְרִיר יָרֵחַ מתְכַּתֵּשׁ בַּצַמָּרוֹת פְּקַעוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים נוֹבְטוֹת כַּעֲטָרוֹת הַנַּרְקִיסִים וַעַרְפִלֵּי חָלָב מִסְתַּחְרְרִים סָבִיב לַהַר סוֹגְדִים לְעֵגֶל הַזָּהָב. ...

יצהר ורדי כותב במוסף ספרים, של עיתון 'הארץ' על האנתולוגיה הנהדרת "הלילה הזה כולו שירה" (שירה ישראלית המתכתבת עם ההגדה) ומשבח את חלקי בה, כמה משמח! "איריס אליה כהן, בשיר חד ושופע הומור, מצביעה על עבדות החוב. הרָשע כאן הוא אלוהים, כלומר חברת החשמל העושה בבעלי החוב כרצונה. "רבי טרפון היה אומר: מהירות הבושה גבוהה ממהירות האור… מי שעומד מאחורי ומלפני ...

"לסיכום, מדובר בספר מרתק שאסור לדלג עליו!" כותבת גליה אבן חן ברשימה שמופיעה הערב ב"יקום תרבות", והלב שלי מדלג מאושר. תודה עמוקה, אהבה וחג שמח! לקריאת הרשימה, הקליקו: 

כְּשֶׁהָיְתָה אִמִּי יוֹצֵאת לַחֲתוּנוֹת קְרוֹבִים הָיְתָה צוֹבַעַת אֶת השֹׁרָשִׁים וּמְגָהֶצֶת אֶת שִׂמְלַת הָתָחָרָה שֶׁצַּוָּארוֹנהּ זָקוּף כְּמוֹ מִפְרָשִׂית הָיְתָה דּוֹחֶקֶת מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים לְתוֹךְ מַעֲטָפָה וּמַפְלִיגָה לְאוּלַמֵּי 'פְּאֵר' (שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלָּא מִסְעֶדֶת פּוֹעֲלִים קְטַנָּה וַעֲיֵפָה) כְּשֶׁחָזְרָה תָּמִיד הֵבִיאָה בְּהֶסְתֵּר בְּתוֹךְ תִּיקָהּ: פְּרוּסַת עוּגָה מִמַּרְגָּרִינָה צְהֻבָּה, אֲשֶׁר נָטְלָה מִן הָבּוּפֶה שַׂקִּיק אוֹרְגָנְזָה וּבְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה שְׁקֵדִים מִסֻּכָּרִים (אֲבָל מָרִים) וּשְׁנֵי סִיגָרִים בְּמִלּוּי ...

טוב, לאחר קריאה סוחפת ומטלטלת סיימתי את ״גלבי״, ספרה האחרון של איריס אליה כהן. אין ספק שזו אחת היצירות הספרותיות החשובות שנכתבו פה (ברמה קאנונית ממש), מאחת הסופרות המבטיחות שפועלות כיום, ששוזרת בעדינות ורגישות אדירה את הטראומות והסיוטים החשוכים ביותר שזורמים בדם של כולנו כחברה ישראלית. מדור לדור לדור. הרומן הזה מצד אחד כולל כל מה שרב-מכר נשי ישראלי טוב ...

נעמי נידם כותבת על גלבי: