יצהר ורדי כותב במוסף ספרים, של עיתון 'הארץ' על האנתולוגיה הנהדרת "הלילה הזה כולו שירה" (שירה ישראלית המתכתבת עם ההגדה) ומשבח את חלקי בה, כמה משמח!
"איריס אליה כהן, בשיר חד ושופע הומור, מצביעה על עבדות החוב. הרָשע כאן הוא אלוהים, כלומר חברת החשמל העושה בבעלי החוב כרצונה. "רבי טרפון היה אומר: מהירות הבושה גבוהה ממהירות האור… מי שעומד מאחורי ומלפני ומצדדי ומעלי הוא חברת החשמל". מתקלחים בדלי, מחממים ידיים מעל המחבת, מתחממים מחום הלב, רואים לאור הירח. וחברת החשמל? "פה להם ולא ידברו, אוזן להם ולא ישמעו, עיניים להם ולא יראו מפאת החשכה אשר נפלה בלבותיהם".
הנה מחזור השירים"והגדת לבתך" (מתוך 'שחרחורת') במלואו:
א.
וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם נִתּוּק הַחַשְׁמַל כִּי בּוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלָאכְתּוֹ
אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ וְאַרְבַּע בְּנוֹתָיו וְכָל הָאוֹרְחִים הַסָּרִים לְבֵיתוֹ.
ב.
בַּבֹּקֶר מְחַמְּמִים יָדַיִם מֵעַל
הַמַּחֲבַת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: קְצָת קֹר
מֵעוֹלָם לֹא הָרַג אַף אֶחָד.
ג.
בָּעֶרֶב מַרְתִּיחִים בְּסִיר דְּלִי מַיִם,
וְסוֹחֲבִים בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה
וּבְמוֹרָא גָּדוֹל
אֶל הַמִּקְלַחַת.
ד.
וְאָתָא תוֹרָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף
לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה
לְכַלְבָּא דְּחֵבְרַת הַחַשְׁמַל.
ה.
רַבִּי טָרְפוֹן הָיָה אוֹמֵר:
מְהִירוּת הַבּוּשָׁה
גְּבוֹהָה מִמְּהִירוּת הָאוֹר.
ו.
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר?
צַרְכָן יָקָר, יִתְרָתְךָ לְתַשְׁלוּם:
שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה שְׁקָלִים, עֶשְׂרִים
וּשְׁתַּיִם אֲגוֹרוֹת, הַסְדֵּר חוֹבְךָ
וּזְכֹר: גַּם לִי אִכְפַּת כָּל וָאט.
ז.
רָשָׁע גָּדוֹל מָה הוּא אוֹמֵר?
צַרְכָן יָקָר, צַמְצֵם צְרִיכָה
שְׁעוֹת הַשֵּׁפֶל
הֵן הָרֶוַח שֶׁלְּךָ.
ח.
מִי שֶׁעוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי
וּמִלְּפָנַי
וּמִצְּדָדַי וּמֵעָלַי הוּא
חֶבְרַת הַחַשְׁמַל.
ט.
פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבְּרוּ, אֹזֶן לָהֶם
וְלֹא יִשְׁמְעוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא
יִרְאוּ מִפְּאַת הַחֲשֵׁכָה אֲשֶׁר נָפְלָה
בְּלִבּותֵיהֶם.
י.
חָכַם מָה הוּא אוֹמֵר? אֶתְמוֹל הָיָה זֶה
אוֹר הַנֵּר. הַיּוֹם יָאִיר הַלֵּב שֶׁל
אִמָּא.
יא.
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת עָנְיְנוּ: אֶתְמוֹל הָיָה זֶה
נֵר שַׁבָּת. הַלַּיְלָה –
אוֹר הַיָּרֵחַ.