גִּבּוֹרִים/ איריס אליה כהן
וּבַיָּמִים בֵּין הַצְּפִירוֹת כָּפַרְנוּ בָּעַצְבוּת עַל גְּדוֹת מַטָּעֶי שֵׁיזָף צָהֹב לְשֶׁפֶךְ הַיַּרְדֵּן
לֹא חָשַׁבְנוּ אֱלֹהִים, הָיִינוּ אֱלֹהִים. בֵּין לְבֵין עָבַדְנוּ אֶת הַנְּעוּרִים, נָשָׂאנוּ אֲהָבוֹת לַשָּׁוְא,
חָמַדְנוּ אֶת הַכּוֹכָבִים שֶׁהִתְהַלְּכוּ כְּמוֹ קְדוֹשִׁים עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַקְּפוּאִים מֵרֹב חֶרְמוֹן
לֹא פָּחַדְנוּ מהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהָרְעִיפָה חַמְסִינִים עַל שְׂדוֹת הָעֵמֶק הַבּוֹכִים וצָחַקְנוּ.
הוֹ, כַּמָּה צָחַקְנוּ עַד שֶׁכָּאַבָה לָנוּ הַבֶּטֶן
הָרַכָּה. בַּיָּמִים נָאַפְנוּ שֶׁסֶק. בּוֹהֲקִים יָשַׁבְנוּ מוּל יוֹפְיָהּ שֶׁל הַחִטָּה שֶׁהִתְעַקְּשָׁה לִצְמֹחַ שׁוּב
כְּשֶׁבַּקְבּוּק קְרִיסְטָל תָּבַע: חוֹבָה עָלֶיךָ לְהַגִּיד אֶת הָאֱמֶת, בָּחַרְנוּ לְשַׁקֵּר
כִּתְמֶי תּוּתֵי הַבָּר הָיוּ לְדָם הַמַּכַּבִּים עַל דַּשׁ חֻלְצוֹת צַחוֹת
כִּבַּדְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ ושָׁכַחְנוּ אֶת מֵתֵינוּ הָרַבִּים כָּל כָּךְ.
תַּחַת שְׁמֵי אִיָּר מְקֻמָּטִים כְּמוֹ שַׁרְשֶׁרֶת דִגְלוֹנִים דְּחוּסָה בְּתוֹךְ גִּלְיוֹן הַחַג הַחֲגִיגִי
בִּזְמַן שֶׁאָבוּקוֹת הַנֵּפְט שָׂרְפוּ אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן וְאֶת הַזִּכָּרוֹן צָרַחְנוּ בְּגָרוֹן נִחָר אֲנַחְנוּ
לֹא נַפְסִיק לָשִׁיר