שחרחורת סופרת ומשוררת
וּכְבָר כִּמְעַט דֵּצֶמְבֶּר
וְעוֹד לֹא יָרַד פֹּה
גֶּשֶׁם. מִישֶׁהוּ לוֹחֵשׁ אֶת סִפּוּרוֹ
שֶׁל חוֹנִי. מִישֶׁהוּ מַשְׁקִיף
אֶל הַכִּנֶּרֶת, מוֹדֵד אֶת צֶבַע צְוָּאר
הָאֵיקָלִיפְּטוּס וְאֶת הַדֹּפֶק
הַנִחָר בֵּין הַזְּרוֹעוֹת
מִישֶׁהוּ (אֶפְשָׁר שֶׁזּוֹ אֲנִי)
מַרְגִּישׁ: הִגִּיעוּ מַיִם
מֵאָז הַקַּיִץ
נִגָּר לִבִּי עַל הַגָּדוֹת
שחרחורת
נפלא השיר בעיניי.
עפרה
באמת מוזר שכבר נובמבר ועוד לא הגיע שום גשם ממשי. החזאים אומרים שככה זה היה בשלוש שנים האחרונות. נמשיך לחכות.
יפה ה"אני" בתוך האקטואליה.
נדמה לי שלנהר יש גדות
ולאגם יש שפה. לא פואטית, אלא שפת האגם.
כמו שאין גדה לים. אלא שפת הים. אולי בגלל שהמים בנהר חותרים תמיד ויוצרים גדה.
אלא אם הכוונה שליבך הוא נהר הניגר על גדותיו.
כמובן שבשירה אפשר (ואף רצוי) לפרוע את כל הסדר הישן וגם את התסרוקת של המורים מהיסודי ומהתיכון.
וחוץ מזה השיר יפה …
והתחזית האקלימית השנתית שפורסמה בגרמניה לגבי העולם כולו (כל שנה הם נותנים את זה. מתנה. כמו הצוללות הגרעיניות שהם נתנו לנו. במקרה או שלא במקרה) מנבאת שנה לא רעה. לישראל. בתחום הממטרים לפחות.
בענינים האלה, אני סומך עליהם. על הגרמנים. בעניני הרוח שאינם קשורים לכיוון הרוח בארובות עשן.
נהניתי לקרא את תגובתך, שמעון.
עפרה
תודה רבה, כמה משמח לקרוא את תגובותיכם כולן. אני כמובן מעדיפה לא להסביר. מרגע שהשיר רואה אור, קרניו שייכות לקוראים. שבוע טוב, רווי בשורות טובות, אמן.