אנוכי ה' אלוהיך (המשך)

לפר ק הקודם:

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=20326&blogID=290 

את אבא של יניב אני לא זוכרת. היינו ממש קטנים. גם יניב לא זוכר אותו. אבל את אבא של ניר אני דווקא זוכרת. כל פעם שהיינו באים לניר, או עוברים ליד הבית שלו בדרך למכולת של נחום, הם גרו ממש צמוד למכולת של נחום, היינו רואים את אבא שלו ליד השוקת בחצר, מקרצף את הידיים שלו בסבון כלים. אני זוכרת את הסבון כלים הזה. זה לא היה סבון נוזלי בבקבוק פלסטיק שקוף, כמו היום. זאת הייתה משחה כזאת, בקופסת פלסטיק כחולה עם מכסה צהוב וכיתוב צהוב. שעות הוא היה מקרצף את הידיים. כל הבגדים שלו היו כבר רטובים לגמרי, אפילו השערות. היינו הולכים, חוזרים באים, ואבא שלו עוד היה שם. ליד השוקת. שוטף את הידיים. היינו צוחקים על זה שהוא כל הזמן שוטף ידיים. שהם צריכים לקנות מלא סבון כלים ושבסוף הכינרת עוד תתייבש בגלל אבא שלו. וניר היה מסביר לנו, חצי מתנצל, חצי צוחק, "יש לו ריח של שרוף בידיים" .