שחרחורת סופרת ומשוררת
לפרק הקודם:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=20352&blogID=290
"טוב, תירגעי." ריבי אומרת לי ושוב מסדרת את המטפחת שלה, למרות שאין שום צורך, כל השערות שלה מוחבאות טוב טוב, כמו שצריך. בקושי רואים אותם. אולי טיפ טיפונת מאחורה, אבל לא רציני. החולצה שלה, גם כן, כמו שצריך. לא צמודה מידי. לא דקה מידי. לא רואים צוואר או מרפקים. אני כבר לא הולכת ככה. אני לא מקפידה. יש לי הרבה חצאיות מעל הברך וחולצות עם צווארון וי. אפילו שאבא שלי אומר שבגלל זה אני לא מצליחה למצוא מישהו.
היא מניחה ת'ספל השבור על השולחן, נשענת לה בנחת על הכסא, שמה רגל על רגל כאילו היא בים, מסתכלת עליי ואומרת, "יש כל מיני דרכים לעזור לך."
"איך למשל?" אני מנסה להירגע.
"אבל זה ייעוץ נוסף. כן?"
קיבינימאט. נראה לי שאני יוריד אצלה היום משכורת של שבוע. אני מקווה שזה יהיה מספר עם אפס אחד. "כמה אני צריכה להוסיף?"
"250"
מאיפה היא מקריצה את הסכומים האלה? היא מרוויחה בחצי שעה מה שאני עושה ביום שלם. אבל אין לי ברירה. אני לא יכולה לחזור עם הבשורה הזאת לאבא שלי. הוא יתבאס ברמות. אז אני מהנהנת ומוציאה את הארנק מהתיק, והיא מסבירה: "צריך לטפל בשם שלך." הפנים שלה רציניות לגמרי.
"מזת'ומרת לטפל בשם שלי?" אני מחזירה את הארנק לתיק. "לשנות ת'שם שלי אני יכולה לבד."
"לא נראה לי. צריך ללמוד את זה. אני כבר שלושים שנה בעניין של השמות. ודורית זה שם עם המון בעיות."
"איזה?"
"המון בעיות." היא חוזרת על עצמה כאילו אני חירשת, ומציצה לכיוון של התיק שלי. אז אני שוב מוציאה את הארנק ושמה על השולחן.
"טוב. המון בעיות. אבל איזה?" האמת? כשהייתי קטנה, מתתי להחליף ת'שם שלי. דורית זה באמת שם דפוק. בגיל חמש עשרה רציתי לשנות לבר, אבל כל החברות שלי אמרו שזה רעיון גרוע, הם אמרו שבר זה שם בלי חיבה. והם צודקות. איך היו קוראים לי בשם חיבה? ברי? ברברה? ברוש? זה באמת לא נשמע טוב. אז וויתרתי.
"תראי," ריבי אומרת, "לא צריך להחליף לך את השם." כאילו היא קראה את המחשבות שלי, זאתי, "רק לנקות אותו קצת."
"או.קיי." אני מהנהנת. והיא ממשיכה: "דבר ראשון צריך להיפטר מהתף. תף זה סוף. תף זאת האות הכי גרועה."
"אבל אי אפשר לקרוא לי דורי." אני אומרת לה, "דורי זה שם של בן."
"נכון." היא מהנהנת ומלכסנת מבט אל הארנק שלי, שאני לא יעיז להזיז אותו משם. "דורי זה שם לא טוב." היא חושבת רגע, וממשיכה, "לא שם טוב בכלל… צריך להיפטר גם מהוו ומהיוד. יוד ווו זה אותיות שבאו מהשם של אלוהים שאסור להגיד."
"למה?" היא לא נורמלית. "גם לך יש יוד בשם! אז מה, צריך להוריד אותו?"
"אצלי זה משהו אחר לגמרי. אצלי יש שתי יודים. שתי יודים זה סגולה לחיים ארוכים. גם במילה "חיים" יש שתי יודים. בגלל זה אצלי היודים לא מסוכנים."
"אה." אני מבינה. יש משהו בדברים שלה. אז אני מהנהנת ומורידה מעצמי עוד שתי אותיות ושואלת: "אז מה, את חושבת שכדאי שאני יקרא לעצמי דר? לבת של חברה של אחותי יש ילדה שקוראים לה דר… דר… זה דווקא בסדר. כשהייתי קטנה רציתי לשנות את השם שלי לבר… ובר ודר זה דומה. אין לי בעיה שיקראו לי דר."
"לא. דר לא בא בחשבון. גם ריש זאת אות בעייתית."
"נו!" אני מאבדת כבר סבלנות, "גם לך יש ריש בשם. וגם לך יש רק ריש אחת!"
"לא. אצלי אין שום בעיה." היא אומרת לי בקול החלטי ואני מתחילה לחשוב שעשיתי טעות שהוספתי עוד 250 שקל על השטויות שלה… והיא מסבירה לי, "אצלי הריש היא בהתחלה. אצלך הריש היא בסוף. כשריש נמצאת בסוף… את יודעת… ריש מאד קרובה לתף, אז זה אומר שהסוף שלך קרוב. זה מקרב את הסוף."
אני שוב נבהלת. למכשפה הזאת יש הסברים הגיוניים. אין מה להגיד. "…אז לא עדיף לשנות כבר את השם וזהו?" אני שואלת.
היא תוקעת בי את העיני קפה שלה ואומרת: "לא. תמיד עדיף לנקות את השם ולא לקחת שם חדש לגמרי. "
"טוב, אבל עכשיו נשארנו רק עם דלת."
"כן." היא אומרת ומשתתקת. ואחרי כמה דקות מוסיפה: "אבל זה כנראה מספיק."
אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות, "אני לא יכולה להסתובב עם שם עם אות אחת…. אנשים לא יכולים לקרוא לי ד'…. כמו זאתי מהמשפט של קצב."
"אז זהו. שכן. אם את רוצה לעזור לעצמך. את צריכה להבין שזה השם שהכי נכון לך."
אני מטומטמת שהסכמתי לשלם לה. "את עובדת עליי? נכון? את לא באמת מתכוונת שאני יסתובב עם שם עם אות אחת. לפחות תוסיפי לי איזה אות… לא יודעת… "
היא שותקת רגע ומהנהנת בהסכמה. "טוב. את צודקת. אפשר לתת לך אלף. אלף זאת אות עם אנרגיות טובות, בריאות. תאמיני לי, דא… כן. דא זה שם מצוין…. ואת יודעת…. דא, אצלי אין פיספוסים."