בננות - בלוגים / / אנשי משתה קודרים
היישר מן הגלות/ הבלוג של בוריס גֶרוּס
  • בוריס גרוס

    בוריס גֶרוּס (Boris Gerus), מתרגם, סופר, מסאי, משורר, חוקר תרבות, מוסיקולוג.   יליד 1978, אודסה, אוקראינה. בארץ מ-1991, בוגר המגמה למוסיקה בתיכון עירוני א' בתל-אביב. שני תארים בהצטיינות באקדמיה למוסיקה והחוג למוסיקולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב. עתה משלים עבודת דוקטורט בחוג למוסיקולוגיה, אונ' ת"א. מתרגם ספרות פולנית, רוסית אוקראינית וביילורוסית. זכה למוניטין כמתרגם מוביל מפולנית בשל תרגומיו שהתפרסמו בשנים האחרונות בכתבי העת השונים (מטען, עמדה, עתון 77), וכן בהוצאות הספרים הגדולות (הרומן "ללה" מאת הסופר הפולני הצעיר יאצק דנל בתרגומו התפרסם בפברואר 2009 וזכה לתהודה יוצאת דופן ולשבחים על התרגום בעתונות). בין תרגומיו שירה ופרוזה של: יוליאן טובים, אדם זגאייבסקי, זביגנייב הרברט, אווה ליפסקה, רוברט קולשה, יאקוב מנשטיין, סטאניסלאב לם, מארק חלאסקו,  משוררים פולנים צעירים, דניאיל חארמס (מרוסית) זמיצר ווישיוב (מביילורוסית) ואח'. הוצאת כתר תוציא בזמן הקרוב את ספרו הסופר הפולני מארק קרייבסקי "Festung Breslau") בתרגומו. תרגומו ל"שעת העקרבים" מאת קרייבסקי ראה אור ב-2010 ב"כתר" בספטמבר 2008 הוזמן כמלגאי על ידי שר התרבות והמורשת הלאומית של פולין וכן על ידי מכון הספר בקרקוב לסדנת יצירה למתרגמים ב-Villa Decius בקרקוב על הישגיו בתחום תרגום הספרות הפולנית. זכה במלגות מחקר בינלאומיות יוקרתיות. הרצה באוניברסיטאות פולניות, ביניהן אונ' וורשה, היאגלונית בקרקוב, אונ' וורוצלאב. ב-2006 לימד ספרות ישראלית במחלקה ללמודי היהדות באוניברסיטת וורשה. לימד קורס בתרבות וספרות ישראלית בחוג ללמודי המזרח התיכון, האוניברסיטה היאגלונית, קרקוב. באוקטובר 2011 ממשלת פולין קיבלה החלטה להעניק לו את עיטור ה-BENE MERITO על השגים יוצאי דופן בתחום התרבות וחיזוק מעמדה הבינלאומי של פולין.

אנשי משתה קודרים

השיר האחרון מתוך השלושה הופיע בגליון מיוחד של עתון 77 לזכרו של זביגנייב הרברט, לצד תרגומים אחרים שלי מהשירה הפולנית הותיקה והצעירה…
המשורר הזה מוצא חן בעיניי.
גם משום שהוא בן גילי.

מתוך הקובץ אנשי משתה קודרים

 

אנשי משתה קודרים

 

פבל באראנ'סקי (1978-)

מפולנית: בוריס גֶרוּס

 

הדרך אל העיר תתחיל מוקדם בבקר, בתחנה שליד כנסיית ברברה הקדושה. בדרך

ניצבים שלושת הקיוסקים של "רוּך"[1], שתי חנויות למוצרי מזון  ובכל אחת מהן מוכרים

חזירים. לעתים אני מאחר ודווקא אז הליכתי איטית יותר מכל פעם אחרת. כמעט

ואינני רץ כלל. אעשן בלהט את הסיגריה הראשונה. שארית עישון בתחנה.

אדליק את השנייה – באמצע אכנס אל תוך ההמון המתעורר.

 

רק שערותיי סומרות וזיעה ניגרת מתחת לזקַן. יש לי כרטיס חודשי, לכן לא אנקב.

אף פעם לא אשב. אסע בעמידה – אפילו בשרב – אני אוהב שהכל יהיה תחת שליטה.

האנשים כאילו מסריחים מעט ומסתכלים עליי כאילו זה אני – איזה נרקומן מחייך

אליי, הוא מרביץ אותה מהבוקר, לכן כולם חושבים שאנו יחד – לכן אני עונה במבטי –

איני מרביץ אותה, רק נראה ככה – כמו צל – רק נמשך.

 

אני קצת מאחר – לכן אדליק את הווקמן – נראה שזה יאיץ.

אנשים כבר לא מביטים בי – יש לי ווקמן, ולכן אינני מסניף. אז אני חש איך אני מתחיל להדיף ריח

וליצור איתם אחדות. אני מביט בבוז

בעיניו של הנרקומן ונושם בכבדות את סרחונו.

אדון בחליפה – נראה כמהוגן – מחייך לו, אשה שחורת שיער מניעה את

שפתיה בהבנה לכן אני מחליף את ה"אליאנס" בקלטת צ'ייקובסקי.

 

פרידה

 

היא נסעה – נפרדה במבט שיכור

מגופי השיכור. הנדתי רק בראשי

לאות המחאה. עתה אני יושב –

 

על ברכיי יש לי

שמלה כחולה

היא מחזיקה אותי בחיים.

 

במחשבותיי מנסה להגיע הביתה

חמש בבוקר. קולה החם של קריינית החדשות

מגיע אל אזני:

לפני רגע נפטר זביגנייב הרברט.

 

גם אני מת.

 

עכשיו אני חושב רק על עצמי.

 

 

 

 

דילמות של המתאבד הפוטנציאלי

 

נולדתי בשנת שבעים ושמונה ולבטח אין זה מקרי.

כך קרה. היה חורף אז באתי. אינני מזדהה עם אף אחד אחר ואין לי

מנהיג אידיאולוגי, משורר-נביא – יותר מדי תכניות לעתיד. כי החורף הוא כזה

ואז היה חורף אז באתי.

 

פעם, לפני זמן רב, כשהאלים התהלכו עלי אדמות היה לי רצון טוב ורומן

עם אתונה – כלום לא יצא מזה. ודאי בגלל שנולדתי בחורף. באביב המאוחר

של שנת שמונים ושתיים התקרחתי והיה זה סופו של הפאנק הפולני. גחמה לבנה

על השפה, גוף ספורטיבי ודעה טובה של הסובבים – מצאתי חן בעיני

גברות קשישות שהעמידו את נכדותיהן לטרף הבנים שהיו הבטחה גדולה

לעתיד.

 

מאז שנת שמונים ושתיים נפטרו הרבה משוררים גדולים ואינני מפחד כבר מרכבות-פרברים

מישהו אמר שאלה לא רעות כלל, וחוץ מזה – הן נוסעות במסלול שנקבע מראש. זה בכלל לא חשוב שמסריח והידיים מחליקות על הידיות המשומנות. סוף כל סוף היה לי רומן עם אתונה וכובע אירוקה על ראשי.

ואנשים? אנשים מדברים בלחש: על וודקה, ילדים, מכוניות והספרה שלוש-עשרה…

ואמנם לעתים הם לא אומרים כלום, רק מאמינים בחוזקה. שתיקה שכזו מפחידה אותי יותר מכל

ואז בדרך כלל אני הולך דרך הערים. כל יום עיר אחרת – על נהר הפשֶמְשַה, ראבַה, בריניצה

וויסלה.

 

ובכל אחת מן הערים הללו יש רכבות-פרברים. ואנשים נוסעים. בכל עיר הפרסומות מביטות אחרת –

בלונדינית עשויה נייר מבליטה את התחת. על כן אחשוב על התחת שלה רק משך רגע.

מתישהו הרי אמות, למרות ש"אין מוות, יש רק הטירוף" – כך אומר הכמעט-מו"ל שלי.

"בחיים אנו בוחרים בין המוות לבין הטירוף".

 

אינני חובב משוררים: "פסאודו-אמנים עם עודף של זרע" – כך אומרת

אווה זוננברג. אך גם זה איננו משנה את העובדה שנולדתי בחורף, היה לי רומן עם אתונה

ומחסומים על עיניי. לפעמים אני כותב שירים. לפעמים מתאהב במישהו. לפעמים אוותר לבד –

עם הרוק על פניי. מודאג מאד ושיכור.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


[1] מילולית – "תנועה" – חברת הפצה ממלכתית לעתונות  בפולין

4 תגובות

  1. מעולה. והאחרון קנה אותי במיוחד.

    אגב, אתה מתרגם מצוין, בוריס. בין השאר אני עורכת תרגום, אז תאמין לי שאני מזהה מתרגם טוב כשאני נתקלת בו.

    • בוריס גֶרוּס

      תודה, יעל.
      התגובה שלך קנתה אותי 🙂
      וחיממה לי את הלב – אני יושב ליד חלון פתוח למחצה, והלילות בוורשה כבר קרירים…

  2. יזו קדרות יש בשירים האלה ואיזו ראיה צינית מרה מפוכחת על המציאות- אכן שירה של חורף , והתרגום הטבעי שלך מצליח להעביר זאת לקורא, בוריס

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לבוריס גרוס