בשורות טובות
יאן ריבוביץ' (1949-1990 Jan Rybowicz)
מפולנית: בוריס גֶרוּס
צפה, צפה בצורה עיקשת,
מישהו כבר שלח אליך
איגרת עם בשורות טובות
צפה לזה בנאמנות,
בקווי הטלגראף
בגלי האתר, באמצעות שליח
בשורה טובה מגיעה כבר אליך,
חכה ואל תתעייף,
תאמין ואל תטיל ספקות,
כבר נקבע במקום כלשהו
שיש להודיע לך
בדבר הבשורות הטובות.
האמן לי
שכלל לא תתאכזב
כשלבסוף
מי שיבוא אליך יהיה רק המוות
ויאמר לך:
הנה הגעתי.
בעצם גם אלה בשורות לא רעות בכלל.
איזה שיר ,בוריס ואיזו פואנטה בסופו! והתרגום טבעי וקולח. תודה שהבאת
חנה, אני ממש שמח שאת כאן, ומודה על התגובה החמה!
יאן ריבוביץ' (1949-1990) היה אחד המשוררים, הבמאים והדרמטורגים הנודעים בפולין. את מרבית חייו הוא הקדיש לתיאטרון, עשה בו כברת דרך ארוכה, רצופה הצלחות. אלא שבסוף 1989, בעתות של שינוי המשטר והתמוטטות הכלכלה הריכוזית בפולין, נסגר התיאטרון ורובוביץ' מצא עצמו לא רק מחוסר עבודה, אלא למעשה מחוסר משמעות-חיים. הוא ניסה לפנות אנה ואנה, אך בשנתיים הראשונות אחרי נפילת הקומוניזם בפולין התמיכה באמנויות כמעט ופסקה בשל התמוטטות הכלכלה והמטבע. למעשה התמיכה שבה להופיע כבר ב-1991, והתיאטרון שבו מדובר נפתח שוב. אלא שהיה זה מאוחר מדיי עבור ריבוביץ' – הוא שם קץ לחייו בוורשה בסוף 1990. זהו שירו האחרון, שנכתב שעות ספורות לפני התאבדותו.
נ.ב.
לעתים אני עצמי תוהה אם גם אני אצפה בעקשות שכזו לשינויים המיוחלים בחיי, ומה שאשמע – תהיה הדפיקה העדינה הזו בדלת…
השיר הוא מאד פסימי ומוליך שולל עד הבית האחרון. ציפיתי לבשורות טובות והנה הבית האחרון (הפואנטה) האיר באור ציני את כל השיר, ברור שקשה לחיות באפס תקווה .השיר אולי מבשר את התאבדותו תודה על פרטי הרקע ,בוריס
בוריס לאחר שקראתי על המשורר, ושזה שירו האחרון נעשה לי צר …
זה אפילו לא מכתב פרידה שמסביר את ההתאבדות..נורא.
אולי תביא , בבקשה, עוד שיר שלו?..
איזה שיר ואיזה סיפור אוי אוי אוי
שיר מרתק הדומה לסיפור מתח שהוא סיפור חיינו.
שנה טובה.
אכן שיר שסופו מפתיע. הבית הראשון לכאורה בא לעודד איזה נמען מסתורי שלא יוותר בשום אופן על זכות לקבל בשורות טובות שכבר מוכנות במקום כלשהו ורק מחכות להעברה לאותו נמען.
והבית השני מתחיל במילים 'האמן לי' שבמסגרת השיח היומיומי מעוררות מעט מאוד אמון אצל השומע, אך כאן – לאור הנסיבות בהן נכתב השיר – אמינות השורות שנכתבו אחריהן בנוגע למוות, בועטת בפרצוף הקורא.
זו דוגמה לשיר שקריאתו ללא ידיעת הנסיבות בהן נכתב פוגמת בעוצמת אמירתו.