יהדות, יצירה, אדם קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים
זהו סרן גולן, פרק ה, מוטי לקסמן
גולן חזר לידיה המרחפות של תרצה, דמעה החלה להלך על לחיו מאחת מעיניו.
"גולן," לחשה תרצה ונשקה קלות את הדמעה שזלגה.
"גולן," היא חזרה שוב בלחישה חמה.
גולן פקח את עיניו, עיניה היו קרובות מאוד לעיניו, היא הבחינה שהן מבריקות מדמעות שאצורות בהן.
"בָּאשׁ… תרצה," הוא מלמל.
"כן, אני תרצה, פה אתך, גולן."
"סליחה, אני רוצה לשטוף את הפנים".
תרצה ירדה ממנו, מהרה לפתוח את הארון ולהגיש לו מגבת ריחנית.
גולן הלך לחדר הרחצה, תרצה נבוכה, נותרה יושבת על המיטה, לא ידעה מה לעשות.
כעבור שניות ארוכות הוא חזר שטוף פנים ובעינים אדומות.
עיניהם נפגשו, מבט שניהם שידר שאלות.
גולן עמד.
תרצה לחשה: "בוא, מתחיל להיות קר."
הוא נענה באיטיות, נכנס למיטה, ונשכב על הגב.
תרצה נשכבה לידו על צידה כשפניה אליו, היא כיסתה את עצמם בשמיכה.
הוא החל ללטף את גבה.
"תרצה, קרה משהו".
תרצה לא הגיבה, היא רק ליטפה את חזהו בריחוף קל.
"תרצה, אני אף פעם לא בכיתי לעיני בחורה… "
תרצה הגיבה רכות רק באמצעות כפות ידיה.
"תרצה, סליחה, אני מוכרח…"
שקט, ציפייה.
הוא סיפר לה, כמעט בלחש, דיבר כהוזה, סיפר על הג'יפ, ועל בָּאשְׁע’לֶה ועל תחושתו.
תרצה הקשיבה באמפתיה רבה, היא לא דיברה, רק ליטפה את ראשו, את לחייו ונשקה ברכות את חזהו.
"גולן, ריגשת אותי מאוד".
גולן לא הגיב, עצום עיניים הוא כאילו ריחף במציאות אחרת.
"תרצה את יודעת, אותה בָּאשְׁע’לֶה נעלמה, אני לא יודע עליה דבר".
"אני מקשיבה, אני אתך", השיבה תרצה, ידיה ושפתיה לא חדלו לרגע ממגע רך שמעביר חום ונעימות.
גולן המשיך לספר בעיניים עצומות, כאילו הוא הוזה.
"בָּאשְׁע’לֶה ואני הגענו ל'חדר'.
בָּאשְׁע’לֶה אמרה לי: "תשאר ותלמד, ואל תצא, אני אבוא מבית הספר לקחת אותך, שתחכה לי".
הנהנתי בראשי ונכנסתי לחדר אל הַרֶבֶּ'ע, משם כבר עלה קול הילדים: "מודה אני לפניך…"
בָּאשְׁע’לֶה לא הייתה בתום הלימודים ב'חדר'.
גם למחרת בבוקר היא לא לוותה אותי ל'חדר', גם לא אחרי הצהריים.
כשחזרתי הביתה, ראיתי שדודה, אחות של אמא, מבקרת אותנו, הן ישבו ושוחחו. אני, שלא כרגיל, פניתי ישירות ושאלתי: "למה בָּאשְׁע’לֶה לא באה היום אתי?" הרגשתי שקורה לי משהו בגוף.
לפתע שמעתי את הדודה אומרת לאמא: "תראו, תראו 'החתן' מסמיק, או הו…"
אמא הגיבה: "תפסיקי סוניה, את לא רואה שהילד סובל", היא פנתה אלי ואמרה: "הם קבלו סרטיפיקט ונסעו לפלשתינה".
לא הבנתי מה שאמא אמרה לי, אבל היה ברור לי שאת בָּאשְׁע’לֶה לא אראה יותר.
אני חשתי שאני מתגעגע, כלומר רציתי שבָּאשְׁע’לֶה תהיה לידי, שנלך יחד ל'חדר' יד ביד…"
גולן השתתק.
בעיני תרצה עלו דמעות, אבל היא לא הפסיקה לרגע ללטף אותו.
"תרצה," הוא אמר תוך שהוא פוקח את עיניו ומישיר מבט לתוך עיניה: "תרצה, את מוכרחה להאמין לי, אני כמעט שכחתי את כל הסיפור הזה, ואת, בתחושה איתך זה התעורר, אני המום".
הדמעות בעיניה גברו, גולן נישק את עיניה, כל עין ברכות. שפתותיהם נצמדו והם התנשקו בחום, הנשיקה עוררה בהם תשוקה סוערת ומחברת.
שניהם נרדמו.
כעבור שעה קלה התעורר גולן, כמו מתוך חלום. ברגע הראשון הוא לא זיהה איפה הוא, אבל ראשה הנאה של תרצה החזיר אותו מיד למציאות.
היא ישנה חזק, נשמה לאט, על פניה היה פרוש חלום מתוק.
סרן גולן קם בשקט (זאת הוא ידע היטב, איך להגיע למטרה ואיך להיעלם ללא רחש כלשהו).
הוא התלבש.
חיפש ומצא דף קטן, הוא רשם עליו: "תודה! היה טוב ונעים מאוד! אם לא אכפת לך אני אסיע אותך בבוקר לבסיס בג'יפ שלי, להתראות, גולן".
גולן ניגש למיטה, נשק לה קלות במצחה, ויצא מהדירה, תרצה המשיכה לחלום.
היא ישנה רצוף עד לבוקר וקמה כאילו היא בחלום.
שָׁנִי, חברתה לדירה, חזרה לדירה ושאלה: "נו, איך היה עם הדון ג'ואן הזה?"
"את מכירה את גולן?"
"לא. אבל גבריותו, רצה, לא הולכת, לפניו, מפי הרבה חיילות וקצינות מנוסות בחטיבה".
שקט.
"סליחה תרצה, אבל זה משהו מפורסם בחטיבה.
נראה לי שכאן היה סיפור אחר. נו ספרי כבר," אמרה שָׁנִי.
"אל תשאלי, נפלא, קשה לי להאמין".
"אני, באמת, מאוד שמחה בשבילך, סליחה".
"תודה, כשאת תכירי אותו תביני כמה אני מאושרת".
"יופי לך".
למחרת בבוקר גולן התקשר אל תרצה וחזר על הצעתו להסיע אותה לבסיס.
היא לא יכלה לצפות ליותר מכך.
היא נתקבלה בג'יפ בחיבוק ובנשיקה חמה.
הש. ג. פער עיניים תמהות למראה הג'יפ המפורסם ביותר בבסיס וביושבים בו. הוא אמר בהדגש "בוקר טוב! טוב! טוב!"
הרס"ר כבר חיכה במגרש החניה (לבדוק אם לדברי הש.ג. יש בסיס, אכן יש!).
גם הוא קרא בקול "בוקר טוב סרן גולן, בוקר טוב סג"מ תרצה, בוקר טוב לכם".
סומק קל עלה בלחיי גולן ותרצה.
שום דבר לא עזר להם, מהר מאוד כל הבסיס ידע, ואפשר לומר, גילה אהדה ושמחה.
גולן ותרצה נפגשו בערבים המעטים הפנויים מהפעילות הצבאית שלו עם חייליו.
הוריה של תרצה גרו במושב רחוק בצפון, לכן היא התגוררה עם חברתה שָׂנִי, בתל אביב. שָׁנִי לא נראתה אף פעם כשגולן הגיע, הוא גם לא שאל.
תרצה, ללא דיווח לגולן, סיפרה מידי פעם לשָׁנִי חוויות שלה עם גולן. שָׁנִי גילתה אמפתיה רבה, למען האמת, נתעוררה בה סקרנות רבה לראות את הגולן הזה.
המפגשים האישיים בין גולן לתרצה לא היו רבים, גולן יצא לפעולות רבות עם היחידה שלו.
אבל כל מפגש היה מלא חום, נבטה אהבה חמה.