אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
השושנה
השושנה מתה.
תולעי המוות שכרסמו בה
רוחשות חיים.
וכמו מגש מורם
ביד שרירית ובוטחת
גבעולה הירוק עוד מניף
רעמת שיער פורחת.
תפזורת עלים
אדומה,
מלבלבת,
במה נפלאה
למועקה מתגנבת.
מתוך "אנך ואנחה"
השושנה
השושנה מתה.
תולעי המוות שכרסמו בה
רוחשות חיים.
וכמו מגש מורם
ביד שרירית ובוטחת
גבעולה הירוק עוד מניף
רעמת שיער פורחת.
תפזורת עלים
אדומה,
מלבלבת,
במה נפלאה
למועקה מתגנבת.
מתוך "אנך ואנחה"
הי אפרת
שיר יפהפה. אהבתי את הבחירה של המשפטים הראשונים שנשמעים כמו הודעה ולאחר מכן הכניסה פנימה לתוך הרחשים של המוות הרוחשים חיים עזים, בעצם.
כך הבנתי. הכל אופן.
וגם – אהבתי את הבחירה ב"שושנה" – שיש לזה צליל עשיר , מדוייק ופיוטי הרבה יותר מהשם "ורד" שנשמע קמצני ודוקרני.
אפרת השיר יפה מאוד, לא יכולתי שלא לחשוב על השושנה השחורה של זלדה. השיר מתכתב עימה, שניהם קושרים את השושנה עם מוות.
האסוציאציה הראשונה שעלתה לי היא שכאשר הצייר פרנסיס בייקון נשאל על העיסוק שלו במוות ובחלקים הקשים של החיים הוא הסביר בחיוך שזה מה שמעניין אותו ושהחיים פחות מגרים אותו מן המוות. אחת הדוגמאות שהוא נתן לכך היתה שגם אם היה בוחר לצייר שושונה- כסמל של חיים, היה מצייר אותה נובלת…
והשיר הוא כל כך יפה ושביר. הגבעול הדק הזה עם "הרעמה" כמו זקן רזה ששומר על כבודו למרות שהבמה עליה הוא ניצב כבר מכריזה על מותו.
אבל "השושנה מתה" וזה צרוף מושלם של האיחוד הבלתי נסבל של חיים ומוות.
תודה, רגשת אותי.
יפה
שלום בנות, תודה על הקריאות החזקות
יותר מכל זה מזכיר את השיר של בלייק "שושנה, את חולה"
בהזדמנות, אשמח לקרוא את השיר, סבינה
אפרת, שר יפה. טבע דומם במצב מתפורר, מרקיב, המעורר מחשבות עלינו. אגב, אני מאוד אוהב את "אנך ואנחה" ואת הרגישות לשפה בו שמרגשת אותי כקורא. רני.
הלו, רני, מרגש אותי לקבל ממך פיטבק כזה. חשבתי שעזבתי את "ענייני השפה" ורק בעריכת הספר נדהמתי לגלות כמה היא דומיננטית ואיך היא מהתלת בי ו"מוציאה לי לשון" במעקפים ובגלוי לכל אורכו. תודה ולהשתמע, אפרת
גבעולה הירוק עוד מניף
רעמת שיער פורחת
אז יש תקווה?
שורות נפלאות הייתי שם אותן כסולוגן למספרה[לא בכליל].רעמת שיער חיה/מתה,בשבילי היא גם פרנסיס בייקון וגם…אלויס פרסלי.
בול!