אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
בשקט
בשקט,
כשבכיו של התינוק הגדול
מתרומם מתוכי כמו מגדל,
ובכיו של התינוק הקטן
לא נשמע, כי חדל –
בשקט,
כשהתינוק הגדול צורח מתוכי
בכל פעם פחות,
והתינוק הקטן יודע את שמו
לפי כמות האנחות –
בשקט,
כשהתינוק הגדול והתינוק הקטן מתחלפים
והתינוק הקטן שגדל
מגיש לתינוק הגדול אגודל –
בשקט,
כשהמחוג הגדול והמחוג הקטן חופפים –
התינוק הקטן והתינוק הגדול
מתעייפים.
מתוך "אנך ואנחה"
יפה
יפה מאוד
השיר לבן ונקי ואוורירי כמו הדף שעליו הוא נכתב (גם אם נכתב בוורד). גם שירך הקודם. זו התחושה שעברה בי. יפה.
תודה, אסף
היי אפרת
זה קורנ בשקט, זה בא משום מקום… וזה נכון מעיניי הם מתחלפים, אף פעם לאא חשבתי על זה במילים, זאת תחושה.
להתראות טובה
יפה- כמו מטרונום.
הבכי והצרחה והנחמה והעייפות ושוב ושוב והכל בשקט, מצד לצד.
שיר ציורי.מתנגן.
ואז נשלחת יד ומפסיקה את התיקתוק לרגע.
תודה לכולם, אתם מאירים לי דברים שלא מתחום הידיעה אלא מתחום התחושה והמישוש – נעים!