ים בארבע קריאות

ים בארבע קריאות

הים כורע ללדת בשיפולי החוף

ומקיא את נשמתו פעם אחר פעם.

שלוות מיציו הופרה, מימיו רעים וחמוצים.

הוא מוטח אל שפתו מעוצמת ההדף

ובראש מרוצץ מניח בה צדף.

הים כורע לנוח על גב מוגבה של שונית,

אך עליו להמשיך ולברוח מלוע תהום רודפנית.

צמא לחיבוק מגונן הוא מאיץ בגליו אל החוף,

אך לפני שהחול יהפוך לרצועת אכזבה ארוכה

הוא מצליף בו גל אדירים ומקדים מכה למכה.

הים כורע לזינוק על קו האופק.

מימיו דרוכים, עיניו רושפות, גוו מתקמר באיום,

כפתו השורטת נשלחת קדימה בגל

ושולפת ציפורן קפיצית

שנשברת לפני הסיום.

הים כורע למות בשיפולי החוף

ורוח קוראת לגלים להמשיך לדחוף.

שלוות מיציו חזרה. מימיו טובים ומלוחים.

הוא כושל אל שפתו בראש מורכן,

קורס על החול וחורץ: עד כאן!

 
מתוך הקובץ  "אנך ואנחה".