אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
אני קמה
אני קמה אל העולם.
עיני נפקחות אל עיניו העצומות.
הוא עוד ישן.
הוא ישן ואני
כבר לא בוכה.
אני תינוקת שמחה עם עין פקוחה.
לשחק אני רוצה.
אתו אני רוצה.
עכשיו אני רוצה.
אבל כשפני התינוקת, שכבר לא בוכה,
מסתובבות אל העולם עם העין השמחה,
פניו מסתובבים אל הקיר.
הוא עוד ישן.
מתוך ספר שיריי החדש – "אנך ואנחה" – שיצא לאור בינואר 2008 בסדרה רתמוס בהוצאת הקיבוץ המאוחד
היי אפרת, שיר עמוק ביותר, לא יודעת למה התכוון המשורר, אבל לי זה נוגע בחוית המות
הוא עוד ישן.
הטוטליות הזאת, לעומת
אני קמה.
יש מן יאוש בשיר, יאוש שמדבר אלי, הרצון לקירבה…
והשתיקה… הוא עוד ישן.
להתראות טובה.
אין לי הרבה מה לומר, טובה, אולי תודה (על ההבנה?) ורוצה בכל זאת לסמן את ההידהוד של תגובתך בתוכי. אפרת
בהצלחה עם הספר החדש!
לא פשוטים בכלל היחסים עם החוץ, בעיקר לאנשים מורכבים
אכן, כן.
השלמה מעניינת לשיר שפרסמת כאן, אולי הראשון? "לעולם לא אקום אל העולם" שעוד מתנגן לי בראש כל בוקר פחות או יותר :).
שמתי לב לזה בעריכה של הספר החדש. השירים נכתבו בהפרש של זמן והיה מוזר ונעים לגלות שגם אם לא שומרים על עקביות היא שומרת עלינו
איזה שיר יפה, יקירתי.
יו-הו! חשבתי שאני לבד במיטה
vהיי אפרת
קראתי שוב את השיר מאז הבוקר, יש לו את המהלך הזה של "
"לבד"
"לבד"
זאת סיטואציה חזקה, כי זה גם גילוי עצמי, ליד לא לבד…
שיר שנישאר איתי היום.
להתראות טובה
נותן כיוון אופטימי. לא חשבתי על זה.
מאוד אהבתי את שם הספר החדש.
אנך ואנחה.
מושלם.