ילידת 1982. בוגרת תואר ראשון במגמת תסריטאות, החוג לקולנוע וטלוויזיה, ותואר שני בספרות מאוניברסיטת תל אביב. כותבת פרוזה, שירה ותסריטים. ספרי הראשון "חרפות קטנות" יצא לאור ב-2014 בהוצאת עתון 77. מפרסמת את יצירותיי בבלוג "אמיגדלה באה לביקור פעם ביומיים"
אני מאוד אוהבת את השיר אולי כי התחברתי אליו אישית, אתמול באמת היה בביתי איש, חמי שבשלבי אובדן הזכרון, והוא הפך לכן לזר לאיש, בני המשפחה כנשרים החגים מעל הטרף מנסים לדלות ממנו שרידי זכרון ,ילדות, אך ניכר בזכרון שהוא גווע, השיר שלך במעט מילים אמר הכל, ולמ. גנן הנכבד, אתה בוודאי נהנה מהציניות והתחכום של תגובתך, או אולי מהרשע???
אני מבקש לקרא קריאה שונה מהקריאה היפיפיה של חני לבנה:
מדובר באהבה שגוועה אבל זכרונותיה עדיין חיו בלב המשוררת. רק לאחר שפתחה את ביתה לגבר חדש ולאהבה חדשה היא יכולה להפסיק להנשים בזכרונותיה את הגופה.
עכשיו זכרונות האהבה הישנה הולכים ונטרפים על ידי נִשְׁרֵי הזמן.
ולמשה גנן, ההערה שלך באמת מיותרת
מה גם שאינה נכונה.
שיחות כותבת
המעלה הראשונה של שורותיך היא שאת בוודאי מבינה אותן!!!
אני מאוד אוהבת את השיר אולי כי התחברתי אליו אישית, אתמול באמת היה בביתי איש, חמי שבשלבי אובדן הזכרון, והוא הפך לכן לזר לאיש, בני המשפחה כנשרים החגים מעל הטרף מנסים לדלות ממנו שרידי זכרון ,ילדות, אך ניכר בזכרון שהוא גווע, השיר שלך במעט מילים אמר הכל, ולמ. גנן הנכבד, אתה בוודאי נהנה מהציניות והתחכום של תגובתך, או אולי מהרשע???
אני מבקש לקרא קריאה שונה מהקריאה היפיפיה של חני לבנה:
מדובר באהבה שגוועה אבל זכרונותיה עדיין חיו בלב המשוררת. רק לאחר שפתחה את ביתה לגבר חדש ולאהבה חדשה היא יכולה להפסיק להנשים בזכרונותיה את הגופה.
עכשיו זכרונות האהבה הישנה הולכים ונטרפים על ידי נִשְׁרֵי הזמן.
ולמשה גנן, ההערה שלך באמת מיותרת
מה גם שאינה נכונה.
תודה לחני ולגיורא על פרשנויותיכם היפות.
איזה דימוי יפה אורלי