מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
***
מִצְטַמְצֶמֶת בְּדָלֶ"ת אַמּוֹת
וּמִיּוֹם לְיוֹם הַמָּקוֹם מִתְרַוֵּחַ.
מִבַּעַד לַצֹּהָר נִרְאֶה הָעוֹלָם
רָגוּעַ מִשֶּׁהָיָה.
הִתְרַגַּלְתִּי לַנּוּעַ פָּחוֹת,
לְהֵפְחִית נְשִׁימוֹת
וְדוֹק הַשְׁלָמָה מְשַׁוֶּה לָהֵן הִלָּה.
בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת רוֹאִים הַרְבֵּה:
אֵינְסְפוֹר לֵילוֹת נִדְרָשִׁים לְתֵיאוּר הַשִּׁפְעָה.
קוֹלוֹת מִלֵּילוֹת אַחֵרִים עֲדַיִן מְהַדְהֵדִים כָּאן
נֶחְלָשִׁים כָּמוֹנִי.
רות יקרה, אינני יכולה להסביר זאת אבל אני מרגישה כאב פיזי כשאני קוראת את השירים האלה. אני גם שמחה בהם, כי את מבטאת משהו גדול יותר מאיתנו כבני אנוש וכמה נחוץ שאת מפלסת את הדברים על הדף. חיבוק.
אומי יקרה,
תודה על כל מילה. אני חשה שאני מכבידה על הזולת ואין מנוס.
רות
רות, שיר מאד מרגש… טוב שהכתיבה אינה מצטמצמת…
תודה לך נורית יקרה,
רות
שיר יפה מאוד, רות.
שמחה שחזרת, שמחה שהגבת,
תודה,
רות
ודוק ההשלמה משוה להם הילה את השורה הזאת לוקחת איתי
משווה להן הילה
תודה חנה יקרה על התגובה,
רות
תודה רבה. חיפשתי את הופעת הרוח, ואכן הופיעה בסוף, בניגוד של עינים עצומות ושפעה.