מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
הקונסול
הוּא צָהַל לִקְרָאתִי וְזוֹרֵר
לָחַךְ בִּמְהִירוּת אֶת הַזֵּר
וּבָעַט בְּפַרְסָה מְהֻרְהֶרֶת
– לִשְׁכַּתּוֹ בָּאַרְמוֹן מְהֻדֶּרֶת
(הָרִפּוּד מְכֻרְסָם מִמְצוּקָה)–
הַסַּיָּסִים נָסוֹגוּ בְּקִידָה עֲמוּקָה
וּמִי כָּאן דּוֹבֵר שְׂפָתוֹ
דּוֹבֵר אֱמֶת כְּמוֹתוֹ?
שִׁבַּחְתִּי אֵפוֹא אֶת רִתְמַת הַקּוֹנְסוּל
– תַּשְׁבֵּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת –
אַךְ הוּא בָּדָד שׁוֹעֵט וּמוּקָף קִירוֹת
אָזְנֵי הַכֹּתֶל אֲטוּמוֹת לְקוֹלוֹת
אֵינָן מַעֲבִירוֹת צְנֵפַת צָהָלוֹת –
בִּכְתַב הָאֲמָנָה שֶׁהוּכָן לוֹ
נִכְתְּבוּ דְבָרִים בְּשָׂפָה זָרָה
תְּנָאִים, שָׂכָר, מִשְׂרָה.
אֲבָל קַלִּיגוּלָה טָרוּד בְּשִׁגְּיוֹנוֹת
וְהָאַרְמוֹן מֻקָּף לִגְיוֹנוֹת
אֲנִי פּוֹסֵעַ אֲחוֹרָנִית וְקָד
לִבִּי נֶחְמָץ עַל הַקּוֹנְסוּל שֶׁנִּלְכָּד
אָשׁוּב לְבַקְּרוֹ גַם מָחָר
אִם אִוָּתֵר, אִם יוּתָר.
לא יכולתי שלא להזכר באופרה בת המערכה האחת של מנוטי "הקונסול" המספרת בצורה אפקטיווית על פליטים המתדפקים על דלתו של קונסול של ארץ זרה, שיכול אולי להושיעם.
בגדי הקונסול החדשים בשפת הסוסים או הבבלים (שוכני המגדל שעל שמם)
צחקתי – במציאות של עריצות שלטונית גם סוס מחייב כבוד וכיבודים.
במחשבה שנייה, אולי המציאות במשרד החוץ עולה על ההיסטוריה !
תמר
אני – מה אני יגיד לך, רות, אם הבנתי נכון, אַת בסכנה.
נהניתי מאוד. הנאה אירונית. תו-דה!
לִבִּי נֶחְמָץ "…
הנפש שצריכה להאכיל את הסוס, את הגוף…
אוי, האירוניה המיוחדת, המרירה שבשיר הובילה אותי שלא בטובתי לקרוא שיר זה כשיר מחאה פוליטי.
אגב, נהניתי גם מהעיבוד האומנותי, המקצב והחריזה המדוייקת.
תודה לכולכם ממשרד החוץ בישראל.
לאמיתו של דבר הסוס פוטר -לא כמו השר.
הו!
ידעתי שכדאי לי לחזור.
תו-דה! X כמה מונים ומינויים.
:))