מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
מגמגמת
מַה שֶּׁאֲנִי מְגַמְגֶּמֶת בָּרוּר מֵהַכֹּל.
הַמִּלִּים, הַהֲבָרוֹת
מְהַבְהֵבוֹת כְּרַמְזוֹר פָּגוּם.
אֲבָל אֲנִי שְֹמֵחָה
גַּם כָּךְ כֻּלְכֶם רוֹאִים דַּרְכִּי רְחוֹב וּתְנוּעָה.
זְעוּמָה מִגַּרְגֵּר אָבָק וּשְׁקוּפָה מִמֶּנוּ
אֲנִי מִתְנַגֶּשֶׁת עִם כָּל מְכוֹנִית –
שָׁבָה וְנִזְרֶקֶת, שָׁבָה וְנִזְרֶקֶת
כְּמוֹ גִמְגוּם –
לְמַעְלָה, בְּאֶלֶם צוֹרֵב, הַשֶּׁמֶשׁ מַחֲזִירָה קַרְנַיִם
כְּכַדּוּרֵי פִּינְג פּוֹנְג
רות, בוקר טוב!
"מַה שֶּׁאֲנִי מְגַמְגֶּמֶת בָּרוּר מֵהַכֹּל." יפה ובהירה הצהרת הכוונות הזו ובהמשך נכונה ונוכחת השוואת הדיבור המגמגם לתנועה, דרך ורמזור.
הרמזור בהזה אינו פגום כלל וכלל. יש לו כוונון משלו איך להראות "רְחוֹב וּתְנוּעָה/ זְעוּמָה מִגַּרְגֵּר אָבָק וּשְׁקוּפָה מִמֶּנוּ"
השיר משחק עם כלי הדיבור -"הַמִּלִּים, הַהֲבָרוֹת" שובר ומחבר אותן לפי דרכו, מה שעושה שירה במיטבה.
הצעה לסיום השיר:
לְמַעְלָה, בְּאֶלֶם צוֹרֵב,
הַשֶּׁמֶשׁ מַחֲזִירָה קַרְנַיִם כְּכַדּוּרֵי פִּינְג פּוֹנְג
בָּעֵינַיִּם
שיר נפלא, ובתור מגמגמת לשעבר אפשרת לי בשירך רות לראות גם את קרני השמש בקושי לכאורה להשמיע את הדברים ברור
תחושת פגימות בשיר: הגמגום, הרמזור , השקיפות של הכותבת שדרכה רואים הכל אבל לא אותה, חוסר המסוגלות לחצות את הדרך – כי מתנגשת עם כל מכונית (כמו גמגום)
וכל זה עומד לעומת השמש האילמת שגם היא "סוג של" מגמגמת (פגומה).
שיר נפלא שנכתב רהוט וצלול וחזק בניגוד לתוכנו.
שיר יפה…
אֲבָל אֲנִי שְֹמֵחָה
נתפסתי לשורה הזו ואני רואה אותה כ- לב השיר, הנה השמחה יכולה לקפוץ ולבוא ולשטוף גם ממקום ובמקום כה בלתי צפוי .
שיר יפה עם הומור עצמי ומטפוריקה מקורית
אהבתי
בשירים את לא מגמגמת.
חברים רואים את מראך ומקשיבים לקולך.
תודה לכולכם, אין מילים בפי.
כל טוב
רות
עמודים-דים-דים….
סיום אופטימי רות…
תודה לך תמי.
בוקר טוב
רות
וואו.
ו- שמא גם השמש מגמגמת וגמגומה ברור לכול?
—
תודה, רות!
רבקה
תודה רבה, באיחור מה,
רות