מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
אתם
אַתֶּם שֶׁאִישׁ לֹא בִּתֵּר
וְלֹא בָּדַק אֶת קְרָבֵיכֶם בְּסַכִּין
דּוֹחֵס אֵבָרִים בְּאִי סֵדֶר מֻחְלָט
וְתוֹפֵר בְּמַחַט
מַחֲלִיטִים עַל גּוֹרָלִי
כֵּיוָן שֶׁאֲנִי נִרְאֵית כְּכָל הָאָדָם –
כִּבְיָכוֹל עֲמִידָה בִּפְנֵי לַחַץ
כּבְיָכוֹל עִם תְּחוּשׁוֹת שֶׁלֹּא נִמְהֲלוּ בְּאִינְפוּזִיּוֹת מְמֻלָּחוֹת –
הֲתֵדְעוּ אֶת פֶּשֶׁר הַתַּחֲנוּן בִּפְנֵי הַמַּרְדִּים
שֶׁיַעֲשֶׂה מְלָאכְתּוֹ כָּרָאוּי
כְּדֵי שֶׁלֹּא לִזְכֹּר
לֹא לָקוּם.
אוּלַי אֲנִי טוֹעָה
וּקְרוֹבַי נִפְגָעִים וַאֲנָשִׁים רְגִישִׁים בִּמְיוּחָד,
אַךְ אַתֶּם זְאֵבֵי הַחַיִּים.
אַחַת הִיא לִי,
הַגִּלְגּוּל הַנָּכְחִימִצָּה אֶת עַצְמוֹ.
זה מסוג השירים שאתה לא יודע אם להתייחס לתוכן שלו או למלאכת האומנות. ובעצם, כמו כל יצירה שלמה: יש בשיר את שניהם.
אני בהחלט יכול להבין את המסקנה בשורות האחרונות, אך מטעמים אגואיסטיים של אהבת השירה ,אני יכול רק לומר, שבשביל קורא השירה גיורא, הגלגול הנוכחי שלך עדיין לא מיצה את עצמו.
וואו רות היפכת את קרבי בשיר הזה שלך, אף אחד לא יכול ממש לחוש בסבל חברו יהא אמפטי אליו ככל שיהא
מצטרפת לגיורא כל עוד יש שירה יפה כזאת הגלגול הזה עדין לא מיצה את עצמו
ציניות מול אלה שמחליטים על גורלי. חוסר האונים מול מי שיכול לפשל. העמדת הרגישים אל מול זאבי החיים.
השיר בנוי ממש היטב. התוכן שלו חותך. אבל בכל זאת, ואולי זה המקום שממנו אני באה, אני יכולה לראות במשפט האחרון השלמת קוהלת שכזאת.
נפלא ועצוב ונפלא
תודה לכולכם על התגובות לשיר העגום.
שבת שלום
רות
רות, השיר כואב וכתוב היטב. אני מסכימה עם גיורא וחנה. ועם הכל, התעוררה בי גם מעט חמלה כלפי זאבי החיים האלה, החושבים שהם עושים רק טוב…
שיר מרגש וכואב.
ריגשה אותי במיוחד השורה "הֲתֵדְעוּ אֶת פֶּשֶׁר הַתַּחֲנוּן בִּפְנֵי הַמַּרְדִּים"
התדעו…מה אנחנו יודעים כשאחר סובל על סבלו וכאביו…
לא מיצה, לא מיצה…לא מיצית,
סליחה אין רשות.
שוב, תודה על האמפתיה. השיר נכתב ב1993 וחזר חלילה כמה וכמה פעמים. עכשיו כבר לא משנה.
בוקר טוב
רות