מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
געגוע
בַּחֲתֻנּוֹת אֲנִי פּוֹגַעַת בִּקְרוֹבַי
שֶׁהִתְעַנְּפוּ אַחֶרֶת
לְהַזְכִּיר שֵׁמוֹת בְּחִבָּה זֵהָה
שִׁשִּׁים רִבּוֹא אִילָנוֹת יוֹחֲסִין
בְּלוּלִים בְּזוּלַת אַחֵר
מַעֲבִירִים בִּמְסִירוּת סַלָּטִים וּמָנוֹת בִּשְׁאוֹן הַתִּזְמֹרֶת
מְתַאֲמִים מִפְגָשׁ לְקֶבַע מְשֻׁתָּף
זִכְרוֹן מִשְׂחָקים בְּחָצֵר נִשְׁכַּחַת
צְבִיטוֹת הַלֶּחִי
אֲבַל אֲנִי פּוֹגַעַת בִּקְרוֹבַי
בַּמַּאֲמָץ –
עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת אוֹתִי אַחֶרֶת –
מוּטַצְּיָה מְאַיֶּמֶת אוֹ מַרְהִיבָה–
בְּעוֹדָם נֶאֱבָקִים בְּפִגְעֵי הַיְּקוּם הַצּוֹבְאִים עַל הַכֹּל
בְּאוֹתָם דְּשָׁנִים עֲתִיקִים
הַשְׂמָחוֹת וְהָעֶצֶב כְּהֶמְשֵׁךְ לָגוּף, שִׁחְזוּר הָרוּחַ
בָּה הֻטַּסְתִּי לִּמְחוֹזוֹת נָכְרִיִּים…
וּכְשֶׁאָנוּ מַיְמִינִים וּמַשְׂמִיאִילִים בָּרְחוֹבוֹת הָחוּצָה,
נִדְחָה הַגַּעֲגוּעַ
נֶחְוָה הַתַּעֲתוּעַ
וְצָר, צָר. לְעִתִּים.
רות שלום רב!
רק בכותרת יש כבר עולם מלא.
השיר משחזר את הרוח המתגעגעת ונוגע במחוזות "הַשְׂמָחוֹת וְהָעֶצֶב כְּהֶמְשֵׁךְ לָגוּף".
כל אחד והגעגוע שלו שלעולם קיים. וגם אם נדחה וצר לו המקום, יש בו את שורשי המגע באותם "בְּאוֹתָם דְּשָׁנִים עֲתִיקִים" המזינים את הנפש. וגם, השיר יש לו עֶדנה והוא עושה לי את זה שוב, תודה.
איזה מבט מלא אירוניה , עדינות וחוכמה על – המשפחה
מאד אהבתי את השיר רות
שבת שלום
שיר יפה, רות. גם התנהגות הקרובים, השאון, העברת המנות, תיאום המפגשים – מטרתם, לפעמים, להסתיר את הגעגוע…
נהניתי מהתאור האירוני של המפגשים המשפחתיים וההתנהלות של האנשים בשמחות. והעקיצה שיש בה תנועה כפולה כלפי האחרים אבל גם כלפייך בשל היותך "מוטציה"
תודה לכן על הקריאה הרגישה בשיר. אני בטוחה שכל אחד ואחת חשים כך לא פעם באירועים משפחתיים.
שבת שלום
רות