מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
מפגש
בַּמִפְגָּשׁ שֶׁבֵּין לוּחוֹת הָאָרֶץ
מִתְחוֹלֶלֶת תְּזוּזָה
יַבָּשׁוֹת רוֹטְטוֹת וּמִתְיַצְּבוֹת,
מַחְזוֹר הַסְלָעִים כְּמוֹ מַחְזוֹר הַמַּיִם
חָג
בֵּין נוֹזְלִי לְמוּצָק.
מַחֲזוֹר הַחַיִּים
נוֹגֵעַ בָּאֵד וּבָרוּחַ
נִשְׁמַת הַסֶּלַע אִטִּית .
לַבָּה מִתְפָּרֶצֶת
כְּמוֹ עֶבֶד
כְּמוֹ לִבִּי:
הִיא קוֹפֵאת
הוּא נִכְלָא
הוּא נִשְׁבָּר.
הַמִּפְגָשׁ בֵּין לוּחוֹת הָאָרֶץ
כְּמוֹ רִסּוּק צְלָעוֹת בִּצְבַת בְּרֵאשִׁית
מְחוֹלֵל אִי יַצִּיבוּת
רְעִידוֹת וְדִרְדּוּרִים וּמַפָּלוֹת וּמַפָּלִים
הִתְפּוֹרְרוּת וְסַחַף הִתְפַּרְצֻיּוֹת
וְאֵפֶר
בְּיָדִי הָרוֹעֶדֶת אֲלַטֵּף אֶת פַּרְוַת הַדְּשָׁאִים.
כמה יפה החיבור בין הסלעי לזורם בין השוטף והמתפרץ לקפוא והקרוש בגאוגרפיה הפנימית שציירת בשירך היפה,רות היקרה
והעיקר שאפשר ללטף את פרוות הדשאים לפעמים שומעים שם את שירת העשבים….
חנה יקרה, אהבתי את "הגיאוגרפיה הפנימית".
רות
מרשים רות.
תודה אביטל,
ערב טוב,
רות
יפה תיאור רעידת האדמה החיצונית והפנימית, וטוב שנשארת בכל זאת תקווה ללטף…
תודה נורית, אכן יש תקווה.
ערב טוב
רות
הטבע תמיד מדהים ובגלל הפער בין הזמנים נראה לנו נצחי יפה הניגוד בין ליטוף הדשאים לבין רחשי ליבו וגופו של כדור הארץ
בביקורי במפלי הריין הרגשתי את החיבור
מַפָּלֵי שָׁפְהָאוּזֶן
לוּ הָיִינוּ כְּמוֹ הַמַּיִם הַנּוֹפְלִים –
נִטְרָפִים, מִתְנַפְּצִים, מְשַׁנִּים צְבָעֵינוּ,
אוֹתָם הַמַּיִם יְצִירָה מוּפְלָאָה
מִתּוֹךְ הַשֶּׁבֶר
לְרִגּוּשׁ וּלְסִעוּר עַד הַקָּצֶה
לוּ הָיְיתָה הַבְּרֵירָה…
הוֹ אֲנָשִׁים!
לוּ הָיִינוּ כְּמוֹ הַמַּיִם
הַנּוֹפְלִים.
כמה יפה דוד תיארת את המים הנופלים בהקשר לשירי.
תודה
רות
רות שלום!
מכמיר לב המפגש החושי בין סערת הבריאה המתמשכת של אושיות עולם החומר והרוח לבין המצב האנושי ומכאן – כמה נפלאה השורה המסיימת;
"בְּיָדִי הָרוֹעֶדֶת אֲלַטֵּף אֶת פַּרְוַת הַדְּשָׁאִים." שיר מלא רגש ואמונה.
בברכה ~ רוחה
רוחה את קוראת עדינה ודייקנית,
תודה ושבת שלום
רות
פשוט נפלא.משורה לשורה ההתרגשות אצלי גברה.
עפרה
שבת שלום עפרה, שמחה שהשיר ריגש אותך.
תודה
רות