מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
***
הִגַּדְתִּי לָהֶם אֶת שְׁמִי
מִישֶׁהוּ שָׁמַע שֶׁהָיִיתִי
שֶׁצִּיַּרְתִּי עִּגּולִים
שֶׁנִּמְחֲקוּ בְּגֶשֶׁם פִּתְאֹמִי
נִכְנַסְתִּי לְבַיִת בּמָּקוֹם שֶׁזָּכַרְתִּי
קֵרְבוּ כִּסֵּא וְהִגִּישׁוּ לֶחֶם וּמַיִם
אַךְ לֹא הִקְשִׁיבוּ
בְּרַעַשׁ דְּאָגוֹת שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי
וּמִלְחָמָה בַפֶּתַח
אַחַר יָשַׁב אִישׁ תַּחַת עֵץ שֶׁנָּטַע אָבִיו
בִּיעוּתִים מֵעִיקִים הִתְגּוֹדְדוּ סָבִיב
מֵהֶם זָכַרְתִּי
וְשׁוּב שָׁכַחְתִּי בִּשְׁלֵמוּת
פָּנִיתִי מִשָּׁם
וְשָׁאַלְתִּי לָמוּת
אוגוסט 2012
שיר יפה. נגעו בי משחק תעתועי הזכרון, המקומות המוכרים שכבר אינם מוכרים, הזרות והבדידות…
נורית
שלום רות יקרה
איני בטוח שתלכי איתי לשם
אני רואה את הכותבת די מיואש מכך שזה לא קורא
לא קורא מה שהיא רוצה
למרות
הִגַּדְתִּי לָהֶם אֶת שְׁמִי
מִישֶׁהוּ שָׁמַע שֶׁהָיִיתִי
ואף שלחם ומים יש זה לא הכול וצריך עוד
והחשש של הכותבת הוא שגם כשתלך מכאן
אינה יכולה להיות בטוחה שיהיה טוב יותר
וזה עלול להיות מספר דפים בהסטוריה שיזכירו שהיינו פה
אחרי מאה שנה ללא פיתרון המצב אכן נראה חסר תקווה
תודה רות
יפה ועצוב.
את מזכירה כאן את חוני המעגל, שלאחר שהתעורר מתנומה של שבעים שנה חש ששכחו אותו והתעצב עד שביקש את מותו – כדבריו "או חברותא או מיתותא".
חזקה שמי שכותבת בכזו רגישות שלא תישכח.
שבת שלום,
תמר
השיר מזכיר לי (בקריאה שנייה), כמובן מאליו, את סיפור חוני המעגל.
אך להבדיל, השיר הזה אינו מבקש להיות אגדה, או לתאר מצב של זרות כמשל, כי הוא מדבר על מה שקורה כאן ועכשיו לכל "גיבוריו", אלו ש"לֹא הִקְשִׁיבוּ / בְּרַעַשׁ דְּאָגוֹת" – ו"בִּיעוּתִים מֵעִיקִים הִתְגּוֹדְדוּ סָבִיב".
ה"גיבור" האמיתי של השיר הוא; רוח המשורר ובדידותו ולכן מתבקש לי במשפט המסיים לא לוותר על הנפש ולומר אותו כך: פָּנִיתִי מִשָּׁם / וְשָׁאַלְתִּי את נפשי לָמוּת.
שבת שלום!
השיר הזה עם השורות האלה טלטל אותי חזק,רות יקרה
עפרה
שבוע טוב ותודה לכן תמר, רוחה ועפרה על תגובותיכן הרגישות.
שבוע טוב ומבורך
רות