ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
"…
זה הנהג. ערפל עצבות כמו אד. מִן הרגשה."
שורה אחת מיני רבות היוצאות ונכנסות לתודעת הרגש, החושים והמראות של הכותבת. המילים והשורות הופכות להיות שכבה מהרהרת, צובעת ויוצרת תמונה רב מימדית של תנועת נוף פנימי וחיצוני המשקפת כמו בחלונות האוטובוס הקטנים, גוונים, כיוונים, זיכרונות וגעגועים. חוויה משחזרת ויוצרת הזדהות בכוח הכנות הצרופה של הווית ההתבוננות פנימה והחוצה בעת ובעונה אחת, בה הזמן והמקום הכרונולוגי אינו אלא כותרת מחברת.
כתיבה זו שלי נעשית כמחווה לקטע של המחברת ולרוּחה היוצרת. תודה לך רות.
תודה רבה לכן רוחה ומירי על התגובות המזהות והמזדהות עם השיר מן התקופה שבה בירושלים לא הייתה רכבת קלה ותסבוכת בעייתית של תנועה, רק המתנה, צפיפות מה ואנשים.
רות
רות הי,
יפה מאוד — נסיעה באוטובוס מובילה אותנו אל מחוז חפצנו העכשווי אך מעלה בנו תהיות אינספור על מחוז חפצנו המטאפיזי. עולם אנושי ומלואו עם ערגה אנושית אל מה שמעבר לו. שיר יוצא מן הכלל בעיניי.
תודה ושבת שלום — צדוק
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
כל כך יפה ורגיש. הכאבים, העלבונות הקטנים. והרב מימדיות של הדמויות, אף דמות, אפילו אם היא מוצגת בשורת שיר אחת, אינה פלקטית. אהבתי מאד. תודה.
איזו כתיבה יפה, הילד בעל פני האש. ופני האנשים האחרים. יפה מאד.
שלום רות יקרה
הנה החגים מאחורינו
אך האווירה עדיין
הסוכה עדיין
תודה על השיר סיפור המופלא הזה!
פשוט יופי של כתיבה
הייתי קורא רומן שלם כזה שלך כתוב בשפה הזו
או אולי סיפור קצר של 7000 מילים
תודה רות
לרקפת, אביטל ודוד
חן חן על התגובות היפות לשיר.
בוקר אור
רות
האוטובוס כמיקרוקוסמוס כל כך ברגישות שירטטת את דמויותיו
השיר עורר אותי לתהות על כל מה שפיספסתי – הרי גם אני נוסעת קבועה בקו 18!
תמר
תודה לחנה ותמר.
רות
"…
זה הנהג. ערפל עצבות כמו אד. מִן הרגשה."
שורה אחת מיני רבות היוצאות ונכנסות לתודעת הרגש, החושים והמראות של הכותבת. המילים והשורות הופכות להיות שכבה מהרהרת, צובעת ויוצרת תמונה רב מימדית של תנועת נוף פנימי וחיצוני המשקפת כמו בחלונות האוטובוס הקטנים, גוונים, כיוונים, זיכרונות וגעגועים. חוויה משחזרת ויוצרת הזדהות בכוח הכנות הצרופה של הווית ההתבוננות פנימה והחוצה בעת ובעונה אחת, בה הזמן והמקום הכרונולוגי אינו אלא כותרת מחברת.
כתיבה זו שלי נעשית כמחווה לקטע של המחברת ולרוּחה היוצרת. תודה לך רות.
קראתי בלי לנשום.חויות מכאיבות. ככה זה אנשים וגם אני באוטובוס. מה הם חושבים?
תודה רבה לכן רוחה ומירי על התגובות המזהות והמזדהות עם השיר מן התקופה שבה בירושלים לא הייתה רכבת קלה ותסבוכת בעייתית של תנועה, רק המתנה, צפיפות מה ואנשים.
רות
שיר מיקרוקוסמוס
קראתי בהתרגשות ובהזדהות
וכמו דוד חושבת ששיר אחד טוב שווה רומן של 500 עמודים
תודה ריקי, שימחתחני בדברייך,
כל טוב
רות
תודה ריקי, שימחתחני בדברייך,
כל טוב
רות
רות הי,
יפה מאוד — נסיעה באוטובוס מובילה אותנו אל מחוז חפצנו העכשווי אך מעלה בנו תהיות אינספור על מחוז חפצנו המטאפיזי. עולם אנושי ומלואו עם ערגה אנושית אל מה שמעבר לו. שיר יוצא מן הכלל בעיניי.
תודה ושבת שלום — צדוק
תודה לך עךון חר על תגובתך הנכוחה,
שבוע טוב
רות
תודה לך עךון חר על תגובתך הנכוחה,
שבוע טוב
רות
תודה רות
אגב הייתי קורא גם בלי ניקוד ?
הרבה זיכרונות בקן המתפתל ההוא.
לעיתים הזיכרונות שבים ונוסעים בו מהמושבה
או חזרה אל עמק רפאים.
יש לי סימפטיה. 🙂