מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
עוד על שירה
נֶאֱמָר לִי לִכְתֹב
וּמִן הַזַּעֲזוּעַ
הִתְרוֹצֵצוּ בִּי מִלִּים זוֹעֲפוֹת
תַּכְלִית
עִנְיָן
וּמַבּוּל תּוֹכֵחוֹת
שֶׁמֵימָיו זָרְמוּ מִמֶּנִּי וְהַלְאָה.
נוֹתַרְתִּי לְעַצְמִי
וְאַתֶּם
כְּמוֹ אֵשֶׁת לוֹט עֲמוּדֵי מֶלַח הָאָרֶץ
תְּאֵבִים לִרְאוֹת
בַּהֲפֵכָה הַפְּנִימִית הַסְּדוֹמִית
בַּבּוֹרוֹת הַנִּפְעָרִים, הַבּוֹלְעָנִים
אֲשֶׁר לֹא שִׁעַרְתֶּם.
אֵין מַבּוּל בָּאֹפֶק
עוֹד הֲפֵכָה
אוֹ שֶׁפַע בְּרָכָה –
הַמְּצִיאוּת עַרְפִּיחִית צוּנָמִית
וְשִׁירִי נִצְמָת
מִתְגּוֹלֵל בֵּין אֶחָיו הַכְּבוּיִים
מָה רַבִּים הֵם
בְּמוֹאָב וּבְעָמוֹן אֲשֶׁר בִּי.
בְּאֵין מְעָרוֹת קוּמְרָאן
הֵמִּלִּים מַעַפִּילוֹת מְגִלּוֹת מְגִלּוֹת
אֲפֵלוֹת מֵעֵינֵינוּ.
שיר מעולה. תובעני וטובעני
השדה הסמנטי של השיר הוא סיפור מהפכת סדום ועמורה. המשוררת בזעזוע מדמה את עצמה לסדום ועמורה שלאחר החורבן. השירה- היא הלבה שנשפכה ממנה בהתפרצות געשית. צר לה על שירתה שלא זכתה להדליק את האש הראויה שיריה מצטרפים לשירים האחרים שכמו ונולדו בחטא כמואב ועמון.
מגילות ים המלח זכו להחשף לאחר אלפיים שנה.
המשוררת מקוננת על כך שאין מקום בטוח ומוגן לשיריה. היא חוששת שלא יהיו עיניים שיגלו אותם בעתיד.
אני נביא קטן מאד, אבל אני מרגיש ששירת רות תזכה למקום החשוב המגיע לה.
שבת שלום
גיורא
תודה לך גיורא על התגובה המרשימה והמעודדת. אתודה, לא אחת אני חשה כי אני כותבת לעצמי. והנה לא כן. יש אוזן כרויה ואוהדת.
לכותב אש וגופרית קשה לראות את כתביו כבים. יפה החיבור הרעיוני סדום, אשת לוט ומערות קומרן.
תודה לך לבנה על דבריך המתארים את מצב הכותב (אני?).
הנה שוב את משתפת אותנו, עמודי מלח הארץ, בתהליכי היצירה והכתיבה. על אף פחד ההפיכה הסדומית, הבורות והבולענים, כולי תקווה שתמשיכי בכך.
תמר